העתקנו למעלה דברים שכתבו בשם הגר"א: ואילו יעדר ח"ו אפילו רגע אחד, שלא יהיה ח"ו מי שיכיר כבודו וגדלו, היה נשאר העוה"ז כלא היה. אך מעולם אין ריק מזה ח"ו, כי אין לך דור ודור שלא יהיו יראי ד' שהם דבקים תמיד ביראת הרוממות ואהבתו בלי הפסק זה או זה, שאין רגע שיהיה נפסק ח"ו דבקות ד' מישראל, ובזה נתקיים העולם. המשמעות היא, שלצורך קיום העולם, דרושה רמה מינימלית של קדושה שתהיה בעולם, ובלי זה, היה העולם כלא היה. הגר"א מוסיף מיד, שמעולם אין העולם ריק מזה. אין לחשוש לקיום העולם, ואין רגע שתפסק דבקות ד' מישראל.
דברים דומים כתובים בשם הגר"א. משא"כ ב(יחס שבין ה)תכלית אל ההנהגה, שתלוי לפי המעשה, ומ"מ לעולם אינה חסרה מהעולם, כי כל הזמנים היה גלוי לפניו, והכל נברא לתכלית. הגשמת התכלית של ההנהגה, משתנית לפי המצבים השונים בהיסטוריה. יש זמנים שבהם התכלית עולה באופן חזק, ויש תקופות שרק מעט מהתכלית מתגשמת. אמנם, מדגיש הגר"א, אין מצב שבו אין שום תכלית, שהרי כל הזמנים היו לפני ה' מראשית הבריאה, ולעולם אין התכלית חסרה לגמרי.
יש כאן חידוש נפלא השייך לשבת. יסוד השבת הוא שה' הביט בבריאה, ומצאה מתאימה לייעודה, ושמח בה. כבר כתבנו, שבאופן שבו התורה מציגה את השבת של ה', נראה שהיא היתה לפני החטא. אמנם, חז"ל גילו, שאדם הראשון חטא ונקנסה עליו מיתה עוד ביום ו', והמשמעות היא שגם החטא לא קלקל את התוכנית האלוקית. גם לאחר החטא, וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד. זה מוכרח גם מכך שהתורה מצווה על השבת לדורות. גם לאחר החטא, הקב"ה שבע רצון מהעולם.
ההבנה הפשוטה היא, ששביעות רצונו של ה' בכל הדורות, נובעת מהעיקרון שהעולם הולך לקראת התכלית הסופית. גם אם בהווה מצבו של העולם הוא בכי-רע, הקב"ה רואה בעולם את העתיד, וכיצד ההווה מוביל אל העתיד, וזו היא שביעות רצונו. זוהי ההבנה הפשוטה של השבת. אך הגר"א מלמדנו, שאין די בעתיד, אלא גם בהווה יש במציאות בחינה של דבקות בה', באהבה או ביראה, שאיננה פוסקת מן העולם, ומידה מסוימת של תכלית עולה מן הבריאה תמיד. גם בזמן שנאמר, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל לבו. באותה העת עצמה נאמר גם, ונח מצא חן בעיני ה'.
ההוראה הראשונה של הדברים היא, שבעוד שהיה אפשר לומר שמנוחת הנפש שלנו בשבת צריכה להישען על האמונה בעתיד המובטח, שהרי זוהי שביעות הרצון של ה' בשבת, דברי הגר"א מלמדים אותנו שעלינו להעמיד את מנוחת הנפש ושביעות הרצון שלנו גם על צדדי הטוב והתיקון הנמצאים בעולם כבר עכשיו. והטעם, שהרי זוהי מנוחת נפשו של ה' בשבת, שאליה אנחנו מצטרפים.
והנה, בדומה לדברי הגר"א שהבאנו, ידועים דברי תלמידו, מרנא הגר"ח מוואלוזין זצ"ל, וז"ל, והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו, פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותהו ח"ו. ואע"פ שיש הבדל בין דבריו לדברי הגר"א, שהגר"א תלה את קיום העולם בדבקות בה', ואילו בדברי הגר"ח הכל תלוי בלימוד התורה, נראה שיש גם משותף ביניהם, והוא שהעולם אמור להגשים את תכלית הבריאה בכל רגע, ולו במעט, ובמעט הזה די כדי להעלות נחת רוח לפניו.
ואא"ז הגאון רבי יואל קלופט זצ"ל שאל לפני הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, על דברי הגר"ח מוואלוזין, הרי מבואר בדברי האר"י שקיום העולמות תלוי בחיבור חכמה ובינה, שהוא חיבור עליון ואיננו תלוי במעשי בני אדם. ורק התקדמות העולם תלויה בחיבור תפארת ומלכות, שהוא תלוי במעשינו. ואיך יתכן שהעדר לימוד התורה יגרום לחורבן העולמות וביטולם?
ונראה להשיב בפשיטות, שאמנם קיום העולם תלוי בבחינות שונות של עבודה וקדושה הנמצאות בעולם. אבל אותן בחינות של עבודה אינן תלויות בהכרעת בני אדם, אלא הם מובטחות מצד השפע האלוקי, ומגיעות מחיבור חכמה ובינה, שאינו מוטל בספק אלא מובטח תמיד. זו, לכאורה, כוונת הגר"א שאמר, שאין רגע פנוי מדבקות בה' כלל, והכוונה שהדבר מובטח וקיים בשפע עליון. וסוד השבת, הוא אותה בחינה בקיום העולם, ובהתקדמותו לעתיד, שלא הניח ה' להכרעת בני אדם, אלא הבטיח זאת מצד השפע העליון. בבחינה הזו יש לנו ולו ית' בשבת ביטחון ומנוחת הנפש.
מקורות:
יהל אור בראשית י"ח ע"ב, ליקוט בסוף ספרא דצניעותא ד"ה להבין, סנהדרין ל"ח ע"ב, בראשית א' ל"א, שם ו' ו' וח', נפש החיים שער ד' פי"א.
