כתבנו לבאר שיסוד קריאת שמע הוא קבלת עומ"ש, ומזה נובעים כל חלקי המצווה, כמבואר במשנה, קבלת עול מלכות שמים, ואח"כ קבלת עול מצוות, וגם זכירת יציאת מצרים. מכאן אפשר להבין שהיה מקום לצרף את עשרת הדברות לקריאת שמע, וכן את פרשת בלק. ומכאן מגיע צירוף התפילין והתפילה לק"ש, שמכולם יחדיו תעלה קבלת עול מלכות שמים שלימה. מכאן נובעת, לכאורה, גם ההלכה שכוונה בפסוק ראשון מעכבת, שהרי קבלת מלכות שמים איננה מתקיימת בדיבור בלי כוונה, וכנראה זהו הטעם שכוונה מעכבת בפסוק ראשון.
אמנם שמעתי מאחי הגדול, הגאון רבי אריה שליט"א, להבין הדברים באופן אחר, שעיקר מצוות קריאת שמע היא חיוב תלמוד תורה המחויב לכל ישראל דבר יום ביומו. ציוותה תורה ללמוד מדי יום שתי פרשיות של שמע, ועליהן נאמר ושננתם לבניך. וכיון שמצאנו שגם פרשת זכירת יציאת מצרים אנו מחויבים ללמוד מדי יום, ולימוד זה מצטרף למצוות ת"ת הקבועה מדי יום, מצוות קריאת שמע.
והביא אחי סמך לדבר, מדברי הרשב"א בחידושי ברכות, שביאר מדוע כוונה מעכבת בפסוק ראשון (הובאו הדברים בבית יוסף), אבל אלו שהן קבלת מלכות או סידור שבחים, אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים. והמשמעות שהכוונה נחוצה לא מפני שהיא עיקר העניין בקבלת עומ"ש, אלא שכבוד הדברים הנאמרים, שיש בהם קבלת מלכות וסידור שבחים, דורש שלא יפנה האדם ליבו לדברים אחרים.
ועיין בביאור הלכה, שהבין מתוך דברי הרשב"א שהקפידא היא אפילו אם חושב בדברים אחרים באמצע אמירת פסוק ראשון, אפילו שאינו אומר מילה בעת ההיא, וכשיחזור לאמירת המילים יכוון כראוי. ולכאורה זה מוכיח שאין דין הכוונה כדי שתהיה כוונה לקבל עומ"ש, אלא דין כבוד לדברים הנאמרים בפסוק זה, שיש בהם קבלת עומ"ש. ועיין עוד בביאור הלכה, שהביא מפמ"ג שהסתפק אם החזרה היא מדרבנן או מדאורייתא. כל זה מורה, לכאורה, שאין כאן עניין בקבלת עול מלכות שמים, והקבלה מתלווה לקריאה.
ונראה לחזק הבנה זו, מהא שתקנו חז"ל לברך ברכות ק"ש לפני ואחרי קריאת שמע, ולכאורה טעם התקנה הוא כדי לבאר ולהוציא לאור את כוונת ותוכן הקריאה. דבר זה הוא כדרך שתקנו חכמים לומר בר"ה מלכויות, זיכרונות ושופרות בצירוף עם התרועות. ומשמעות הדבר שקים להו לחז"ל שמלכויות זיכרונות ושופרות הם התוכן הפנימי של התרועה שהתחייבנו מן התורה בר"ה, ואע"פ שמן התורה אין חובה לומר בפה את עניין התרועות, ודי בתרועה לבדה, תקנו חכמים לברך ברכות על עניינים אלו, שהם עיקר עניין התרועות. כך גם תקנו חכמים להצמיד נטילת לולב לאמירת הלל, והמשמעות, שזהו התוכן הפנימי של נטילת המינים, וראו חכמים לצרף לזה את אמירת ההלל. וכך גם ברכות ק"ש מבטאות ומבארות את תוכן הקריאה שנצטווינו עליה. והנה, ברכות אהבה רבה ואהבת עולם, שתקנו חכמים כברכה לפני קריאת שמע, והן עוסקות בתורה שניתנה לנו, ובלימודה שיש בו אהבה גדולה ממנו ית' אלינו. ולכאורה יש בזה קצת ראיה שהנושא של קריאת שמע אינו בדווקא קבלת עול מלכות, אלא תלמוד תורה. וכן מסתבר מהא שמהפסוק הזה בעצמו למדו גם מצוות ת"ת וגם מצוות קריאת שמע, וזהו סמך ששתי מצוות אלו קרובות זו לזו בעיקר עניינן.
אמנם נראה שאין להסיט את קבלת עומ"ש מתוכנה של ק"ש. וכדברי חז"ל, כל הנפנה, נוטל ידיו, מניח תפילין, קורא קריית שמע ומתפלל, הרי זה קיבל עומ"ש שלימה.
והבנת הדברים כך מיוסדת על זאת שעיקר לימוד התורה הוא כדי להביא את האדם למעשה, וכנאמר במלך, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה. וכן במצוות ת"ת המחייבת את כל ישראל, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכמו שהוציא הרמב"ם מפסוק זה עצמו, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה בכל מקום. וכל צורת התורה היא הוראה ולימוד על האמת הראויה לאדם לחייו. וממילא דברי התורה העוסקים בקבלת עומ"ש, עצם קריאתם כוללת בתוכה קבלת מלכות.
על העניין הזה מיוסדת ברכת אהבת עולם, שהקב"ה באהבתו נתן את התורה המגלה את פנימיות הדברים, ועל ידי לימודה עומד האדם על האמת. כנאמר בגמ', שמילת אנכי, שבה פותחים עשרת הדברות, היא נוטריקון של – אנא נפשי כתיבת יהיבת. הקב"ה מגלה את עצמו בתורה.
ותן דעתך שבברכת אהבת עולם בערבית, אנו אומרים, בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך. ואין ספק שמילות אלה מיוסדות על הכתוב בפרשת שמע, ושננתם לבניך ודברת בם, בשכבך ובקומך, ובנוסח הברכה המילים הללו מוסבות על לימוד התורה הכללי. ומכאן שהברכה הזו תופסת את קריאת שמע כחלק מלימוד התורה.
וכיון שהתוכן של דברי התורה שבפרשת שמע עסוקים בייחוד ה' ובקבלת עומ"ש, נמצא שקריאת הפרשה הזו כוללת קבלת עומ"ש. לכן הברכה שתקנו אחרי הקריאה עניינה אישור לקבלת המלכות, אמת ויציב או אמת ואמונה.
ולא אמנע מלהזכיר כאן הערה נפלאה, שהרמב"ם חילק את הלכות ק"ש והלכות ת"ת לשני ספרים נפרדים, הלכות ק"ש נמצאות בספר אהבה, והלכות ת"ת בספר המדע. ויל"ע בהבנתו בגדר המצוות הללו.
מקורות:
ב"י אורח חיים סי' ס"ג, ביאור הלכה סי' ק"א ד"ה המתפלל, סי' ס"ג ד"ה וחוזר וקורא, ברכות ט"ו ע"א, דברים י"ז י"ט, שם ה' א', רמב"ם פ"א מהלכות ת"ת הל"ג, שבת ק"ה ע"א, ברכת אהבת עולם בערבית, דברים ו' ז'.
