קין והבל, בניהם של אדם וחוה, הביאו מנחות לה'. מנחתו של הבל התקבלה ברצון, ואילו מנחתו של קין נדחתה. כתגובה טבעית וסבירה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו. הקב"ה פונה אל קין ואומר לו, למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. יסודות דרכי התשובה, שנתבארו בהרחבה בדברי רבותינו, והם יכולים להכיל ספר שלם, כאן נכתבו בקיצור נמרץ במספר משפטים.
למה חרה לך ולמה נפלו פניך. לכאורה זהו פסוק קשה. מה פירוש למה? האם העובדה שקרבנו של קין נדחה, אינה מסבירה את חרון אפו ונפילת פניו של קין? בפרט שכמו שנראה מלשון הכתובים קין הוא זה שפתח בהבאת המנחה, והבל אחיו למד זאת ממנו, כמו שכתוב למעלה, ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. קשה לתאר עד כמה דבר כזה מתסכל ומכאיב, וכיצד שואל אותו הקב"ה: למה חרה לך? כפי הנראה פירוש המילה למה בלשון תורה איננו כמו בלשוננו. בלשון תורה, כששואלים מהי הסיבה, המילה המתאימה היא: מדוע. פירוש המילה למה הוא כמו לשם מה. ה' שואל את קין מהי התועלת בחרון אפו ובנפילת פניו. כך גם פירוש המילה למה בדברי משה אל ה', למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה. משה אינו מבקש לדעת מהי סיבת הכעס על ישראל. היא ידועה לו היטב. הוא מתכוון לעורר את השאלה, האם כדאי הדבר שה' יבטל את הברית עם ישראל, למרות מה שכבר השקיע בהם ביציאת מצרים. כך גם כאן, הקב"ה מסביר לקין שלתחושותיו הקשות אין ערך משום שהן אינן מועילות כלל. החרטה, שהיא אחת מדרכי התשובה, היא דווקא כזו שמובילה את האדם לשינוי ותיקון.
הלוא אם תיטיב – שאת. נראה לפרש את דברי ה' כך. לפעמים נראה לאדם שהשיפור הנדרש ממנו הוא גדול מכפי יכולתו, ולכן הוא נמנע משינוי, ונשאר כבול אל החטא. על זה אומר לו ה' שאם רק יעשה פעולה של הטבה, אפילו קטנה, סופו שיתרומם ויתגבר על החטא כולו. רש"י בפירוש הש"ס מפרש את המילה שאת, תתנשא על יצרך. הרעיון הזה התבאר בדברי הגר"א בכמה מקומות שאסור לקפוץ מדרגות. האדם צריך להוסיף בקדושה, מעט מעט, לפי הדרגה שהוא נמצא בו. ההתקדמות הזו, שאולי היא חסרת ערך ודלה לעומת חובתו של האדם, היא הדרך הנכונה להגיע אל המטרה.
ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ. מחשבה אחרת מונעת לפעמים את השינוי הדרוש, שגם עם החטאים של האדם, מצבו אינו גרוע כל כך. יתכן באמת שאדם מסוים רגיל בחטאים שאינם חמורים, והוא מרגיש שלא יקרה אסון אם הוא יישאר בחטא. כנגד הטענה הזו אומר הקב"ה לקין, שאם האדם ישאר בחטאו, טבעו של החטא להוסיף ולהתרבות. לפתח פירושו, מיד כשאתה יוצא מן הבית ממתין לך החטא הבא. רש"י בפירושו לש"ס מפרש את המילים: לפתח חטאת רובץ, יצר הרע מחטיאו בעל כרחו. רק תיקונו של החטא הקטן הוא התשובה האמיתית והנכונה להסתבכות של האדם בחטאים.
שתי האמירות הללו מצטרפות למסר הנפלא של הפסוק, אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה. האדם המשכיל מחויב לעלות ולצאת מן החטא, לא רק בגלל חומרת החטא, אלא כדי לעצור את עצמו מלהוסיף ולרדת לתהומות הרע. אנו רואים שקין, שלא קיבל את המוסר שנתן לו ה', הדרדר מהמקום שהיה בו, אל החטא החמור ביותר שאפשר להעלות על הדעת, רצח אחיו.
ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. כאן בא הקב"ה להשיב כנגד טענה נוספת של היצר הרע, והיא מן הסיבות המונעות מבני אדם את התשובה ואת התיקון. פעמים רבות בני אדם תופסים את עצמם חסרי שליטה על מצבם. ואתה תמשול בו, האדם הוא השליט על מצבו, וכלשונו של הרמב"ם, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו, ישתדל אדם לעשות תשובה.
בכלל, הרע איננו חלק בלתי נפרד מאישיותו של האדם, והפנייה לרע אינה שייכת לעצם הזהות האישית שלו. על זה אומר ה' לקין, שהרצון הפנימי של האדם הוא תמיד טוב, והחטא הוא סוג של אורח, של אדם זר, המשתוקק ותלוי בכח החיים של האדם כדי להגשים את מחשבותיו הרעות. על זה נאמר בכמה מקומות שעצמיותו של האדם היא נשארת תמיד טוב גמור. על כך אמר שלמה המלך, אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש. לאמר, החטא דבק באדם מבחוץ, ואילו פנימיותו של האדם, ופנימיותה של כנסת ישראל איננה מזוהמת בחטא, מה שנותן תמיד את התקווה ואת האפשרות להתעלות מן החטא.
מקורות:
בראשית ד' ד'-ז', שמות ל"ב י"א, רש"י קידושין ל' ע"ב, ביאור הגר"א משלי י"ט ג', רש"י יומא כ' ע"א, משלי ט"ו כ"ד, רמב"ם פ"ז מהל' תשובה הל"א, שיר השירים א' ו'.
BS"D
Obstacles to Teshuva, and Ways to Surmount Them
Cain and Abel, the sons of Adam and Eve, both brought gifts to Hashem. The latter's was received graciously, the former's, rejected uncategorically. In a perfectly natural and normal response, Cain became very angry and dejected. Hashem turns to Cain, and says, why are you angry and dejected. If you seek, you can bear the burden, but if you do not, sin lies in wait at your threshold, it lurks over you, but you can conquer it. The very underpinnings of teshuva, which have been extrapolated so beautifully by your sages in large tomes, can be encapsulated every so concisely in these very few verses.
Why are you angry and dejected. It would seem that this is a difficult verse. It would seem that the word "why" is out of place. Wouldn't the rejection of Cain's offering be ample reason for his feelings of anger – and dejection? And, all the more so, seeing that it was Cain who first initiated, or originated the idea of bringing an offer to Hashem. It is hard to put in words the extent to which something like this could rattle Cain's nerves, filling him with despondency and anger. Thus, how is it that Hashem asks Cain, "Why are you angry?"
It would seem, therefore, that one needs to distinguish between two different forms of question words in the Hebrew language. In the Torah, when asking another for the rationale behind something, the reason for the action at hand, the word, is not lamah, but rather, its more common counterpart, maduah. The word lamah, in contrast, means, "for what purpose?" or "to what end?" Hashem, thus, has asked Cain, "What gain or benefit do you get from your despondency?" The same could be said of Moshe Rabbeinu's question to Hashem, "Lamah Hashem Ye'chereh apcha be'amecha..?" after the sin of the golden calf. The reason for Hashem's anger was readily apparent, as clear as day. Yet, Hashem was being asked by Moshe, "What benefit do you get out of annihilating the nation in which you invested so much when taking them out of Egypt?" Here, too, Hashem is saying to Cain, "You can use your despondency – and regret – as a springboard for growing closer to me, rather than sinking into despair. The choice is yours.
If you seek – you can bear the burden. It would seem that we can explain Hashem's words as follows. At times it seems that the improvement required of a person, is ever so weighty, insurmountable – and therefore, he or she remains tethered to their sin for failure to change. In this light, Hashem says, if you carry out even the smallest action, in the end, you will overcome your state of sin. Rashi, on the Talmud, interprets the word "se'et" – bear the burden – as "overcome your inclination." The Vilna Gaon, in this very same vein, teaches that one cannot skip steps in his service of Hashem; rather, each and every incremental step, though small in the larger scheme of things, is what is needed and that which propels a person to make larger, seemingly insurmountable changes.
But if you do not, sin lies in wait at your threshold. Sometimes a person has a faulty conception that a small sin has little impact, little effect. What Hashem teaches Cain here is that a person seeking to grow closer to Hashem cannot remain in a state of sin. The sin itself will bring about another, and yet another, leading a person to a decrepit life, rotting from the inside. Thus, the words, "sin lies in wait at your threshold;" if you do not make an about-turn, and choose to improve your ways, sin is crouching in wait, ever so invitingly.
It lurks over you, but you can conquer it. The evil inclination has yet another claim, namely: "You have no control. It is out of your hands." In the face of this deterministic gloom, Hashem teaches Cain, "No! You are in charge. You can regain control by taking the smallest step in the right direction. In the words of the Rambam: "Seeing that every person has free will, he should try to do teshuva."
The solution, thus, Hashem has told Cain, is to see sin as something external to you. In the words of Shlomo, in the "Song of Songs": Do not see me when I have become blackened, when I have been singed by the sun. The inner identity of a person is goodness, and thus, Hashem beckons Cain to come closer, to not see sin as an impediment that he cannot scale, but rather, as a steppingstone to correct his ways, regret being an impetus for change – and not despair.
להורדה
