במרכזה של שירת הים נאמר, מי כמוכה באלים ד', מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא. הפסוק הזה, בקריאה ראשונה, מעמיד את בורא העולם מול כוחות אחרים, ומספר לנו, שהקב"ה אדיר בכוחו ובמעשיו מכל האלים, והוא מנצח אותם. הרעיון הזה הוא תמוה, לכאורה. מי הם האלים הללו, ומי הם כל הנבראים כולם, שהקב"ה אמור להתפאר בעליונותו עליהם? ישעיהו הנביא אומר, הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו. לאמר, העמים הגדולים והעצומים, וכל הכוחות הגדולים ביותר ביקום, כולם כאחד אינם יותר מטיפת מים אחת, ליד כוחו ואיתנותו של הבורא שברא אותם. זאת ועוד, כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, כמאמר הנביא, ומה מקום יש להעמיד את בורא הכל אל מול הנבראים שלו, ולהשוות ביניהם?
הרעיון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות מאד בכתבי הקודש. אין כמוך באלוהים ד', ואין כמעשיך, כתוב בספר תהילים, וירמיהו אומר, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. במובן מסוים, כל סיפור יציאת מצרים מדגיש את העניין הזה, שהרי מתחילת המופתים שעשה משה לפני פרעה מתקיים הדיון האם גם החרטומים יכולים לעשות כמעשה ד', או לא, ומהלך הדברים נראה שהקב"ה מוביל אותנו, שלב אחרי שלב, אל הניצחון על אלוהי מצרים. וכל זה נראה לנו מוזר במקצת, שהרי הוא יתברך ממלא וסובב כל עלמין, כל דיירי ארעא כלא חשיבין, וכמצבייה (כרצונו) עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא, ולא איתי דימחי בידיה (אין מי שימחה במעשי הבורא), ויאמר ליה מה עבדת, כדברי נבוכדנצר אחרי שלמד על בשרו את כוחו של הבורא. ומהו אם כן עניין המאבק שלו יתברך עם בעלי הכח בעולמנו שכל כוחם הוא הבל ותו לא, אל מול כוחו של מי שיצר אותם.
כדי להבין במקצת את העניין הזה עלינו להתבונן קצת בעולם שברא ד'. אנו יודעים שבורא העולם הוא שלם בכל מיני שלימות, כמו שמנסח זאת הרמח"ל, ובכל זאת העולם שלנו, הוא מקום שפועלים בו כוחות שונים ומשונים, והטוב והרע הם שני צדדים שנוכחים זה ליד זה. חז"ל לימדו אותנו שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה, ובכל זאת, בעולמו מופיע הרע בכמה וכמה אופנים. מפורש בתורה, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך, לאמר, שמו ית' חל רק על מציאות של טוב מושלם, ועליה נאמר, כי לא יראני האדם וחי, משום שכל קיומו של אדם הוא במקום שבו הטוב והרע שקולים זה לזה, כדברי שלמה, גם את זה לעומת זה עשה האלוקים.
כל זה מביא אותנו להבנה שאנו צריכים לדבר על הקב"ה בשני היבטים. כל ישראל יודעים שהקב"ה הוא גבוה מעל גבוה שומר, ויחד עם זאת עלינו לעסוק גם בשאלה מהו האופן שהקב"ה יורד ומתגלה לעולם ומנצח כאן את אויביו. הידיעה שד' הוא אחד יחיד ומיוחד, היה הווה ויהיה, איננה מספקת ליהודי, כל עוד איננו רואה ומבין שכאן בארץ, במקום המלחמה בין הטוב והרע, הקב"ה מוביל את העולם לניצחון הטוב על הרע ולתיקון העולם כולו.
על הפסוק בנבואת ירמיהו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים, שהמילה בארץ באה ללמד את מרכז התורה, שהוא השגחתו והנהגתו ית' בארץ, בעולם האנושי. אנו למדים כאן, שמרכז התורה הוא המעורבות שלנו במלחמת הטוב של הקב"ה. אנחנו אמורים להצטרף למלחמה הזו, ולסייע ביד ד' להגביר את הטוב ולצמצם את הרע בכל המרחב שבו אנחנו נמצאים. אלו דברי חז"ל, כל הדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. זוהי גם משמעות המשנה שמגדירה את הצדיק כמי שמקיים את העולם, ואת הרשע כמי שמאבד את העולם. בשביל שנעשה את העבודה הגדולה הזו, מלמדים אותנו את אמונת הייחוד בשלמותה, ואת ההבנה שהקב"ה הוא לא רק בורא העולם ומקיימו, אלא גם מעורב במציאות שלנו, ונאבק מול הרע, וגם מנצח אותו.
זה מה שלימד הקב"ה במצרים, למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ. השי"ת נוקט צד באירועי העולם, ומוביל את הדברים לכיוון הנכון והטוב. הידיעה ששירת הים מלמדת, ד' איש מלחמה ד' שמו, מדברת על ד' כאויב פעיל של כוחות הרע, שמנהל נגדם מלחמה, וגם מנצח בסופו של קרב. על זה נאמר בשירה, מי כמוכה באלים ד', לאמר, קריעת הים ויציאת מצרים לימדו אותנו, שבמערכת בה הקב"ה עומד מול הרע ונלחם בו, גם שם הוא המנצח, ולרע אין כח אמיתי מולו. במלחמה הזו אנחנו נקראים להיות חיילים של ד', ונציגים שלו במאבק, ולכן חשוב לנו לדעת, שהטוב, הוא המגמה האלוקית, והוא המנצח.
