חללה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט. במילים הקשות האלו, פונה אברהם אל ה' בבקשתו על סדום. והעניין מעורר שאלה, וכי לולא אברהם היה הקב"ה עושה עוול, ונוהג עם צדיק כמו עם רשע? ועוד, אברהם מבקש על חמישים צדיקים בתוך העיר, והוא מוסיף ומבקש גם על מספר קטן יותר, ומגיע עד עשרה צדיקים. מבואר שאם היו תשעה צדיקים, מסכים אברהם שהם יומתו עם כל העיר, והוא אפילו לא מבקש עליהם רחמים. האם במקרה כזה אין מידת לוקה, בהריגת אפילו צדיק אחד עם עיר שלימה רשעית?
עלינו להתבונן עוד בבקשותיו של אברהם. האם אין אפשרות להוציא את הצדיקים מהעיר, כדרך שהוציאו את לוט? הרי אברהם אינו מדבר בזכות אנשי סדום האחרים, וכל דבריו נסובים על הצדיקים, ולכאורה הפתרון הוא, להוציא את הצדיקים מהעיר. ומדוע לא ביקש אברהם את זאת?
וצריך לומר, שהאפשרות להוציא את הצדיקים מהעיר אינה עומדת על הפרק, ואיננה קיימת. הצדיקים שעליהם מדבר אברהם אינם צדיקים גמורים, כדי שייעשה להם נס ופלא. והם נקראים צדיקים רק מפני שאינם רשעים להתחייב בדין המסוים על סדום, שהוא על המאבק נגד הכנסת אורחים. אפילו לוט, שהיה צדיק ומכניס אורחים בעצמו במסירות נפש, אינו ראוי להצלה כי אם בזכות אברהם, ככתוב, ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר, ויזכור אלוקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה, בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. בלי זכות אברהם היה גם לוט נהרג בהפיכת סדום.
ואל ייפלא בעינינו שמידת הדין מכלה צדיק עם רשע, משום שכאשר נידונית עיר שלימה, היושר אומר שדנים אותה על פי רובה, כמו שביאר הרמב"ם בהרחבה, שהאדם נידון על פי רובו, וגם המדינה (העיר) נידונה ע"פ רוב אנשיה. כך למד הרמב"ם ממעשה סדום גופו, מן הפסוק, זעקת סדום ועמורה כי רבה. ואע"פ שלשון ריבוי הכתוב בפסוק אינן מכוון, על פי פשוטו, לרוב כנגד מיעוט, אלא לריבוי חטאים, לא נמנע הרמב"ם מלהוכיח כן, משום שכלל העניין מוכיח כדבריו. ומבואר שאם רוב אנשי העיר היו צועקים כנגד הכנסת האורחים של לוט, היו דנים, על פי הדין, את העיר כולה לכליה.
ואם היה מתקבל הדין כך, היה המיעוט נהרג, אף שאינם רשעים בפני עצמם. וכן הוא הדין, כשיש נידון על עיר, דנים ע"פ רוב, והמיעוט מתבטל ונענש גם הוא, ועל זה נאמר, אוי לרשע אוי לשכנו. וזהו גם ביאור הכתוב, פוקד עוון אבות על בנים, וביארו בגמ', הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ואין הכוונה שהבנים נענשים על עוון עצמם, ואם כך הוא, בטלה לחלוטין משמעות הפסוק. אלא הכוונה שיש דין על המשפחה, ורק מי שהוציא עצמו מן המשפחה ומדרכיה, יוצא מן העונש.
וכל זה איננו סותר את הצדק האלוקי, ח"ו, וצדיק ה' בכל דרכיו כתיב. ויש בזה כמה וכמה בחינות, שרק מעט מהן נודע לנו, כמאמר שלמה המלך, וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים, כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ. ושם בהמשך, כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם. והמשמעות היא שמערכת השיקולים שעומדת לפני ה', היא גבוהה מתפיסתנו ואיננו יכולים להשיגה. ורבנו הגר"א כתב על הפסוק, ויש נספה בלי משפט, ומ"מ הכל בצדק. והכוונה שהמשפט הישיר, שדן את מעשי האדם, הוציא את דינם להריגה בכלל משפט כללי, על העיר או על העולם, ולא משפט מסוים הראוי להם לפי מעשיהם. אבל הצדק הכללי נשאר במקומו בדרך שאינה ידועה לנו.
והצדיקים בסדום, בפשטות חטאם שהם בחרו לגור בסדום, למרות רשעתה. וכמו שהתורה רומזת ביחס ללוט, שבתוך התיאור שלוט בחר ללכת לסדום, כי כולה משקה, מוסיפה התורה, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. וזוהי ביקורת על לוט, שהוא בוחר לשכון עם רשעים, בגלל השפע החומרי. ואין הכוונה שעוון זה דיו כדי לגזור עליהם עונש מוות, אלא שבגלל העוון הם אבדו את זכותם להינצל.
ואברהם מבקש רחמים, ומידת הרחמים מעלה טענות שבמידת הדין יש עליהם תשובה. כדרך שמשה טוען בחטא העגל, זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך. וכשגזר ה' כליה על ישראל, אמר למשה, ועתה הניחה לי, וייחר אפי בהם, ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול. והכוונה, כמובן, להשאיר מקום למילוי שבועת ה' לאבות. וכיצד משה טוען על הפרת השבועה? והתשובה, שמידת הרחמים רואה בהשמדת ישראל כולם, הפרה של השבועה, למרות שמידת הדין מתרצה בגוי גדול שיצא ממשה. כך גם כאן, מידת הרחמים רואה בהריגת הצדיקים עם הרשעים – פגיעה בצדק.
הדברים הללו נכתבים לפי דעתו של רמב"ן, שהצדיקים המוזכרים כאן אינם צדיקים במובן הרגיל, אלא צדיקים בדינה של סדום. אבל ראב"ע כתב, וטעם בתוך העיר, שהם יראים את השם בפרהסיה. וכנראה כוונתו לטעון שהצדיקים יכולים להשפיע על העיר. גם רבנו יונה כתב, האומר מה הועילו אצלנו לומדי התורה. אם חכמו חכמו לנפשם ולא נחלה לנו בשכרם. והנה כחשו במה שכתוב בתורה, ונשאתי לכל המקום בעבורם. וגם הוא מפרש שהצדיקים הם צדיקים גמורים, שבזכותם ראויה העיר להינצל.
מקורות:
בראשית י"ח כ' וכ"ה וכ"ו, רמב"ם פ"ג מהל' תשובה הל"ב, בראשית י"ט כ"ט, נגעים פי"ב מ"ו, שמות כ' ד', סנהדרין כ"ז ע"ב, תהילים קמ"ה י"ז, קהלת ה' א' וז', משלי י"ג כ"ג, אבן שלמה להגר"א פ"י כ"ה, בראשית י"ג י' וי"ג, שמות ל"ב י' וי"ג, בראשית י"ח כ"ו ובראב"ע וברמב"ן, שערי תשובה ג' קמ"ה.
