ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב. וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר, מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך, מן בוקר עד ערב. ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו. ויאמר חותן משה אליו, לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תיבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשוהו לבדך. כאן מגיעה עצת יתרו, להעמיד מערכת של שופטים, שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות, שישפטו את העם בכל עת, ורק הדבר הגדול יביאו אל משה. חידוש כזה בוודאי זקוק לאישור של הקב"ה. אם את הדבר הזה תעשה, וציווך אלוקים ויכולת עמוד, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. עצת יתרו התקבלה ובוצעה, כמו שמפורש בפסוקים, וכמו שחוזר משה על הדברים בפ' דברים. והדברים צריכים ביאור, וכי יש בטענתו של יתרו משהו שאינו יכול להעלות על דעתו של משה, או של אחד מישראל, שצריכים אנו לאיש מקרוב בא, האחד בא לגור?
ונראים הדברים, שמי שמבין ויודע את מעלתו של משה, שתורתו היא תורת אמת שלימה מפי הגבורה, לעומת מי שיהיה מן החכמים, איננו יכול להעלות בדעתו את עצת יתרו. האם מי שבא לדרוש אלוקים, יסתפק בתשובתו של אדם אחר, ואולי אפילו הקטן שבחכמים, שאינו אלא בבחינת שרי עשרות? ואע"פ שיתרו בעצתו כבר קבע ששרי העשרות מפנים את השאלות למי שמעליהם, עד – כל הדבר הגדול יביאו אליך, אין בזה תשובה גמורה, שהרי יתכן שהשרים הנמוכים יכריעו על פי דעתם, ולא יראו בשאלה הנשאלת דבר קשה, ובאמת טעות היתה בידם. כל זאת מלבד עצם המשמעות של המפגש עם משה, איש האלוקים, שהסדר שמציע יתרו מצמצם אותו מאד עבור כל ישראל. ואעפ"כ, הצדק עם יתרו. הטענה של נבול תיבול היא נכונה, והקב"ה הסכים עימה. אבל רק מישהו מבחוץ יכול לחשוב על עצה כזו, דווקא מפני שאין לו תפיסה מספקת בגודל הדברים ועוצמתם.
ועניין זה הוא מבנה מהותי בחיי התורה, שיש כלים וסדרים שרק המרחק מן האור מאפשר את יצירתם, למרות שיש בהם תועלת גדולה גם עבור הדברים בעצמם. ונראה להביא לזה דוגמה מסדר הגילוי של התורה. בתורה שבכתב מופיעות מצוות מסוימות כשהן מחולקות לכמה פרשיות, כשבכל פרשה מופיעים חלק מדיני המצווה, ואילו דינים אחרים מופיעים בפרשה אחרת. רק בתושבע"פ מסודרים פרטי המצווה יחדיו. וחלילה לחשוב שיש כאן חסרון כלשהו בצורת התורה שבכתב. ככל הנראה יניקת כל עניין ועניין משורשו בחכמת התורה העליונה, יוצרת את הסדר הפנימי של הדברים, ולכן אין הדברים מופיעים לפי סדרם המעשי. והרי זה מתאים לדברי הגר"א שכתב, תורה שבכתב בשמים, ותושבע"פ בארץ. רק ירידתם של הדברים לעולם המעשה מביאה להשלמת סדר התורה.
ויותר מצורת ענייני התורה במשנה ובתלמוד, מאיר סדר הדברים בספר משנה תורה להרמב"ם. בספר זה מופיעים הדברים בסדר מדהים ונפלא, שתורם תרומה עצומה להבנה נכונה של כל דיני התורה. הסדר הזה איננו נמצא בדברי חז"ל, ובוודאי לא בתושב"כ עצמה. כפי הנראה, על התורה שבכתב ושבע"פ, נאמרו דברי חז"ל, אין מוקדם ומאוחר בתורה. ואע"פ שבמשנה, מקבלים דברי התורה לבוש יותר קרוב למציאות המעשית, עדיין במקומות רבים נשבר הסדר המעשי, ורוח הדברים וחיותם הפנימית קובעת יותר מן הסדר החיצוני. כפי הנראה, הסדר שהרמב"ם משתמש בו הוא סדר יווני, שהתפתח דווקא שם, יותר מבישראל, מפני שלא זכו לרוח הנבואה שזכו לה ישראל. הערך והתועלת של המהלך היווני בבירור התורה, שייך כנראה למה שלמדנו בגמ', יפיותו של יפת ישכון באהלי שם. המעלה החיצונית השייכת ביסודה לעולמם של בני יוון, עליה אמר רבי יהודה הלוי, אל תשיאך חכמה יוונית, שאין לה פרי כי אם פרחים, יש לה מקום של כבוד כעטיפה חיצונית לתורת ה'.
ונראה לדרוש על חלקם של בני יוון בתורה, את מאמר הגמרא, לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. פשוטם של דברי חז"ל אלו, שעם ישראל יצא לגלות ארוכה וקשה, כדי שיצטרפו לישראל כמה נפשות של גויים, שיתגיירו ויקבלו עליהם עול תורה ומצוות. אבל בשם האר"י למדנו, שהכוונה גם לניצוצות הקדושה הפזורים אצל אומות העולם, שע"י שהות ישראל בתוכן, יצטרפו הניצוצות לעולמות הקדושה. ואולי אפשר להבין הדברים על אותן תכונות וכלים נאים, שיכולים חכמי ישראל בחכמתם, לקחתם מעולם החול, ולצרפם ככלים לעולם הקודש.
מקורות:
שמות י"ח י"ג-י"ז וכ"ג, ביאור הגר"א לשיר השירים א' ג', מגילה ט' ע"ב, ריה"ל בשיר דבריך במור עובר, פסחים פ"ז ע"ב, פרע"ח שער קריאת שמע פ"ג ועיין במקנה קידושין ע' ע"ב.
