והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח, והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים עליכם. יש כאן מבחן נוסף לבחירת אהרן ולקדושת הכהונה, האיש הנבחר מטהו יפרח. ואכן, ויהי ממחרת, ויבא משה אל אהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. הקושי הוא, שבמבחן הזה הועמדו שנים עשר מטות כנגד שנים עשר שבטים, ולכאורה אין כאן התייחסות לוויכוח עם קרח, שהיה בתוך שבט לוי, והוא זה שעורר מבוכה בפרשתנו.
התשובה הפשוטה לשאלה הזו היא, שפריחת מטה אהרן מוכיחה לא רק את בחירתו של שבט לוי, אלא גם את מעלתו של אהרן העומד בראש שבט לוי כולו. אם אהרן אינו הכהן הנבחר, לא היתה קדושת שבט לוי פורחת דרך מטה אהרן. ונראה להוסיף עומק בטענה הזו.
פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמול שקדים. הפרח והציץ הם שלבים בהתפתחותו של הפרי, וכשהשקד יצא אל הפועל, כבר לא היו על המטה פרח וציץ. ואעפ"כ, התורה מדגישה שזה היה סדר התפתחות הדברים, ונראה שהטעם לזה הוא כדי לבטא שלא היה כאן נס בעלמא שהופיעו שקדים על המטה, אלא הנס היה שלמטה אהרן היה כח צמיחה, להוציא פרחים שיתפתחו לציץ, ויגמלו פרי שקד. כח הצמיחה הזה הוא מתכונתה של הקדושה האמיתית, שיש בה חיות והיא פורחת ומוציאה פירות. משא"כ הקדושה המזויפת, שלא בה בחר ה', אין בה שום חיות, והיא עקרה ואינה מוציאה פרחים ופירות.
החיות שבקדושה, באה לידי ביטוי בעץ החיים, שהיה במרכז גן עדן. ועץ החיים בתוך הגן, ומתרגם אונקלוס, במציעות גינתא. זו היתה נקודת המרכז של הגן שברא ה' עבור האדם. לאחר החטא, גורש האדם מן הגן, והושמו הכרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. למרות זאת, לא נאבד לגמרי עץ החיים מן האדם. נשארו מקומות מסוימים מחוץ לגן שבהם אפשר להשיג את הקדושה, את החיים, ואת המפגש עם ה'. הזהות בין החיים לבין הקדושה, עולה מפסוקים רבים, ואחד מהם, באור פני מלך – חיים. זוהי הסיבה שהתורה מכונה בפסוקים, עץ חיים. מכאן לקחו מתקני הברכות את הנוסח, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. התורה היא עץ נטוע, וממנה מגיעים לישראל חיי עולם, ככתוב על עץ החיים שהיה בגן, ואכל וחי לעולם.
מתכונתה של הקדושה שהיא בבחינת חיים, שהיא צריכה נקודת חיבור ויניקה ממקור החיים. זהו תפקידם של הכהנים, להיות מחברים בין ה' ובין ישראל. תפקידם הוא ללמד תורת ה' לישראל, ככתוב, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ולהציג לפני ה' את עבודת ישראל. מהחיבור הזה יוצאים קדושה וחיים לכל ישראל לכל ענייניהם.
פריחת מטה אהרן איננה מלמדת רק על קדושתו של אהרן ובחירתו לכהונה, אלא על היותו מקור חיים וקדושה לכל ישראל. כשקורח ועדתו אמרו, כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', לא היו דבריהם שקר גמור. מקראות מרובים מלמדים על קדושת ישראל כולם. השבת, שנצטווינו לשמור מדי שבוע, מעידה על קדושת ישראל. אך את שבתותי תשמרו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם. השקר שבדברי קרח הוא ההתעלמות מכך שקדושת ישראל זקוקה לאותו מקור, שמחבר בין ישראל לקב"ה, והוא הכהנים ועבודתם במקדש, וזהו עניין פריחתו של מטה אהרן, שהוא מקור קדושה וחיים לכל ישראל כולם.
על הפסוקים, צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה. שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו, לימד רבנו האר"י רמז פלא, צדיק כתמר יפרח, סופי תיבות, קרח. כמובן, רמז זה צריך ביאור.
אמר לי אחייני, הרב שמואל מאיר וולך שליט"א, שפסוקי תהילים אלה קשורים לפרשת קרח, שהרי מדובר בהם על כח הצמיחה, הפריחה והחיים של הקדושה, ועל חיותם של צדיקים השתולים בבית ה' ובחצרות אלוקינו יפריחו. קל לראות במבחן המטות את שורשו של המושג, ואת המקור לכך שבית ה' והשראת השכינה במקדש, הוא מקור החיים של צדיקים ושל כל ישראל.
רמיזתו של קרח בפסוק זה באה ללמד, שגם קדושתו של קרח עצמו מגיעה מאותה פריחה במקדש, של מטה אהרן. מחשבתו של קרח לוותר על כהונת אהרן אין לה שום מקום, משום שרק בפריחה במקדש יכול צדיק למצוא לעצמו אחיזה. ואולי כוונת האר"י לחבר את הקדושה שעליה מדבר קרח, קדושת כל העדה, לקדושת הכהונה, שתולה בבית ה' ובחצרות אלוקינו.
מקורות:
במדבר י"ז כ' וכ"ג, בראשית ב' ט' ובאונקלוס, שם ג' כ"ד, משלי ט"ז ט"ו, שם ג' י"ח, נוסח ברכות התורה, בראשית ג' כ"ב, דברים ל"ג י', במדבר ט"ז ג', שמות ל"א י"ג, תהילים צ"ב י"ג, שער הפסוקים תהילים שם.
