לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו, במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו. מן הפסוק הזה נלמד לאו דאורייתא, על אכילת מעשר שני מחוץ לחומה, כמבואר ברמב"ם, כל האוכל כזית מעשר שני, או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים, לוקה, שנא', לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך, תירושך ויצהרך. כך למדו בגמ' מן הפסוק הזה.
עיקר דין מעשר שני נתפרש בפסוק עצמו, כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו, במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו, אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, ושמחת לפני ה' אלוקיך בכל משלח ידך. ובהמשך הפרשה, עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלוקיך, במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך, תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים. בזה למדנו את מצוות מעשר שני, ואת צורת ותכלית קיומה, לאכול את המעשר לפני ה', לשמוח לפניו, וללמוד ליראה ממנו. הפסוק לא תוכל לאכול בשעריך, בא ללמדנו שיש לאו ואיסור תורה על אכילת מעשר שני מחוץ לירושלים, שהיא המקום אשר יבחר ה'.
ונאמר בגמ', מעשר שני מאימתי חייבין עליו, משראה פני החומה. מאי טעמא, דאמר קרא, לפני ה' אלוקיך תאכלנו, וכתיב, לא תוכל לאכול בשעריך, כל היכא דקרינן ביה לפני ה' אלוקיך תאכלנו, קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך. וכל היכא דלא קרינן ביה לפני ה' אלוקיך תאכלנו, לא קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך. משמעות הדברים שאכילת מעשר שני מחוץ לירושלים, לפני שנקלט המעשר בתוך החומות, אסורה, כמובן, שהרי מפורש בפסוקים שתכלית המעשר הוא להיאכל בירושלים, אבל הלאו שהתורה ייחדה לאכילה זו, אינו נוהג אלא אם נקלט המעשר כבר בתוך ירושלים. הלכה זו צריכה תלמוד. מהו טעמה של הלכה זו? אם ייעודו של המעשר הוא האכילה בקדושה לפני ה', מדוע שיהיה הדבר תלוי בקליטת המעשר בעיר ירושלים?
כדי לבאר הדברים, עלינו לראות שיש שתי דרכים כיצד להתייחס לאוכל מע"ש מחוץ לירושלים. האחת, שהוא מתעלם מקדושת המעשר, ונוהג בו מנהג חול ואוכלו שלא בקדושה, והשניה, שהוא מזלזל בקדושת ירושלים, ונוהג מנהג אכילת מעשר שני במקום אחר. בדרך הזו הוא מקדש מקום אחר בקדושת ירושלים. שני המבטים הללו מציגים שני עיוותים במעשהו, זלזול בקדושת המעשר, או בקדושת ירושלים. עלינו לברר מהו תוכן האיסור שדברה עליו תורה בפסוק, לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. האם הקפידה כאן תורה על קדושת מעשר שני, שלא יאכלו אותו אכילת חולין, או שהתורה הקפידה כאן על קדושת ירושלים, שרק המקום אשר יבחר ה' הוא הקדוש.
וכשנסתכל בפסוקי התורה בעניין הזה, יהיה הדבר ברור מאד, שמגמת הפרשה הזו היא השמירה על המקום אשר יבחר ה', לנהוג בו את כל סדרי העבודה, ולא בשום מקום אחר. יש כמה דרכים לבאר את תוכן העניין. יתכן שהוא כדי לשמור על אחדות ישראל בעבודתם לפני ה', ויתכן שהוא כדי לשמור את ישראל שלא יגיעו לעבודה זרה, ובמקום אחר כתבנו שכל העבודה היא תשובה לבחירה של הקב"ה בנו ובארצנו, ולכן סדרי העבודה כולם שייכים במקום הנבחר, והמקדש נקרא בית הבחירה. אבל עכ"פ, עניינה של הפרשה הוא לייחד את המקום אשר יבחר ה' ולנהוג רק בו את סדרי העבודה, ככתוב בסמוך בעניין קרבנות, והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם, עולותיכם וזבחיכם, מעשרותיכם. ובהמשך שם, השמר לך פן תעלה עולתיך, בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולתיך.
למדנו מן הפסוקים, שהנושא המדובר הוא ייחודו של המקום הנבחר, ושלא יתקדש לעבודה שום מקום אחר. והלאו הנאמר באכילת מעשר שני מחוץ לירושלים, זה עניינו וגדרו, שלא תתבטל קדושת ירושלים ע"י אכילת מעשר שני במקום אחר.
וממילא ברור שאין ראוי שילקה על לאו זה, אא"כ היתה באכילתו הפקעה של ירושלים, וזה דווקא באופן שכבר היה המעשר עומד לאכילה בירושלים, ועקרוהו משם לאכילה חוצה לו. והאוכל מע"ש חוץ לחומה לפני שנכנסו הפירות לעיר, הרי זה מבטל ייעודו של המעשר, אבל אינו פוגע בקדושת ירושלים, ולא עליו נאמר הלאו.
מקורות:
דברים י"ב י"ז-י"ח, רמב"ם פ"ב מהלכות מעשר שני הל"ה, משנה וגמ' מכות י"ז ע"א, דברים י"ד כ"ב-כ"ג, מכות י"ט ע"ב, דברים י"ב י"א י"ג.