בחדר הפנימי שבמקדש, בקודש הקדשים, עמד ארון הברית. בתוכו הניחו את הלוחות, שהוריד משה מן ההר, ועליהם הניחו את הכפורת. הלוחות אינם אחד מן הכלים שבמקדש, אלא העניין המרכזי שבו. הם מכונים 'עדות', ככתוב, ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך, משום שהם מעידים, בעצם נוכחותם, על הברית בין הקב"ה לישראל, ועל שמם מכונה המקדש כולו – משכן העדות. הם נקראים גם לוחות הברית, משום שעליהם כתובים יסודות הברית. בלוחות תלויה השראת השכינה בישראל, ולכן הם המרכז של המשכן, שהוא מקום השראת השכינה.
הכפורת, שהיא מכסה הארון, עשויה מזהב, ומן הזהב עצמו הוציאו שני כרובים, משני קצות הכפורת. מהי משמעות הכרובים? הגמ' אומרת על זה, בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת, ומראים להם את הכרובים, ואומרים להן, ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה. מדיבורים אלה של חז"ל, אנו יכולים ללמוד, שהכרובים משקפים את החיבור בין הקב"ה לכנסת ישראל, כביכול, אחד מהם מייצג את בורא העולם, והשני מייצג את כנסת ישראל. כך גם מורים דברי חז"ל במקום אחר בגמ'. שם מיישבת הגמ' סתירה בין הפסוקים. פסוק אחד אומר על הכרובים, פניהם איש אל אחיו, ופסוק אחר אומר (בספר דברי הימים), ופניהם לבית. ומיישבת הגמ', כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. גם מדברים אלה יש ללמוד שהכרובים מייצגים את הקשר בין ד' לביננו.
יש בכך חידוש גדול, שהרי הקשר ההדדי בין ד' לישראל איננו מוזכר בתורה עצמה. דברי הנביאים מלאים מהקשר הזה, הן בצדדיו החיוביים, כאשר הפסוקים מתארים את האהבה הגדולה שבקשר, והן בצדדים השליליים, כאשר הנביאים מתארים את חטאי ישראל כאישה המזנה תחת בעלה. אבל בחמשת החומשים התורה מדברת על קשר של אב ובנו, אלוקים ועמו, וגם מלך ועם. אבל לא מצאנו בתורה דיבורים על קשר הדדי. והנה, בנקודה העיקרית והפנימית במקדש אנו מוצאים את הכרובים, המבטאים עמידה של הקב"ה וכנסת זה מול זה, כשני ידידים או כאיש ואשתו.
על פי זה אפשר להבין דבר גדול שנאמר בפסוק. ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. דברי ד' אל משה, שהם התורה שבכתב ומצוותיה, יוצאים ונשמעים מבין שני הכרובים. הקשר הפנימי והעליון בין הקב"ה לישראל הוא שיוצר את דברי התורה.
על פי דברים אלה אנו רוצים לבאר את הפסוק המתאר את צורת עמידתם של הכרובים. והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים.
ארון הברית מכיל את הלוחות, שבהם כלולה התורה, המבוססת כולה על המחויבות של ישראל לעבוד את ד' ולעשות את מצוותיו. הברית הזו, היא מערכת תנאים, שמילויים יוצר ומאפשר את הקשר, כדברי הכתוב, אם בחוקותי תלכו. ברית התורה מעמידה תביעה על האדם מישראל, ועל העם בכללו, לעמוד לפני ד' ולעבדו, לקיים את התורה ומצוותיה. הברית מעמידה את הנהגת הקב"ה עם ישראל על פי המעשים שלהם, ע"פ העיקרון של שכר ועונש. הבעיה היא, שהברית הזו מצד עצמה, יכולה להביא למציאות שבהם חטאי ישראל מתרבים, והדין הראוי להם הוא כליה, או ביטול הברית לחלוטין. אלא שאפשרות כזו סותרת את עצם הברית ואת התוכנית האלוקית, וזה לא יתכן. מיסודות אמונת ישראל שההבטחה האלוקית לא תופר, וישראל והעולם יגיעו לתיקונם. כך נאמר בתורה בתוך דברי הברית, ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים לא יכול להינתק. על כרחנו, מעל הקשר ההדדי, המחייב את שני הצדדים ומושפע ממעשיהם, יש קשר עליון יותר, שהוא השורש של קשר הברית, וממנו מתקיימת הברית.
הכרובים, העומדים מעל ארון הברית, מייצגים את שורש הברית, והם מבטאים את הנקודה העליונה והפנימית של הקשר. פני הכרובים מכוונים איש אל אחיו, משום שהם בעצמם קשר עמוק בין אלוקים לישראל. אבל בו בעת פניהם מכוונים גם אל הכפורת, משום שהם עסוקים לשמור ולחיות את קשר הברית.
