ראיתי מעירים על נוסח הבקשה הנאמרת בימי הקודש, קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, מדוע כאן הקדימו מצוות לתורה. בכל מקום הסדר הוא תורה ואח"כ מצוות, ומדוע כאן הקדימו מצוות לתורה. כדי להבין את השינוי הזה, עלינו להרחיב מעט בכללות הדברים.
נראה שהנוסח הזה של בקשות, הנאמר בתפילות שבת ומועדים, תחילת עניינו הוא לשבת. השבת מבטאת בעצם מהותה את הקדושה המופיעה בעולמנו, וממנה מקור ויסוד להרחיב את גבולות הקדושה. מקרא מלא דיבר הכתוב, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם. ובמכילתא אמרו, מלמד שהשבת מוספת קדושה לישראל. השבת מוגדרת, יום מנוחה וקדושה, והיא ניתנה לנו, לקדושה ולמנוחה, לכבוד ולתפארת. מכאן מגיעה הבקשה הכללית הזו, להאיר את חיינו באור הקדושה, בתורה ובמצוות, בעבודת אמת, ולשמוח לשבוע בטוב ה' ובישועתו.
גם בכל המועדים אנחנו מבקשים בקשות אלו, והטעם לכך שבכל המועדים יש צד של שבת. השבת היא תחילה למקראי קדש, והיא שורש להם. מכוח השבת יש קדושה בעולם גם כדי לקדם את התכנית האלוקית הגדולה של בחירת ישראל והולכתם אל התכלית, שזהו התוכן הכללי של כל המועדים. גם קדושת המועדות עצמה, כימים קדושים ששם ה' נקרא עליהם, יונקת מקדושת השבת, וכך כתב הרמב"ם בחובת קידוש והבדלה בלילי יו"ט ובמוצאיהן: כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן, ובמוצאי יום הכפורים, שכולם שבתות ה' הן. לעניין הקדושה המועדים נגררים אחרי השבת ומכוחה הם באים. לכן אנו מבקשים את הבקשות האלה בכל ימי הקודש.
הקדמת התורה בכל מקום היא מפני שהתורה היא מקורה של הקדושה בעולמנו. הדרך הסלולה שיצר בורא העולם כדי לתקן את המציאות, לקדשה ולקרבה אליו ית', היא לימוד התורה. התורה מכילה בתוכה את האור העליון והגבוה ביותר הקיים בעולם, כלשון רמח"ל, יש השפעה אחת, עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, מעין המציאות האמיתי שלו ית׳, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו ית'. לימוד התורה מאפשר לנו למשוך מהאור הזה אלינו, ולהחילו בחיינו ובעולמנו. וכך אמרו חז"ל בשבח התורה, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. מעלתו של התלמוד על המעשה היא מפני שהתלמוד הוא הדרך שנתן ה' כדי להאיר את חיינו ומעשינו באור ה'. אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה, ציווייה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב.
התלמוד קודם למעשה בכל מקום, כלשון הרמב"ם, קדימה זמנית, והיינו שהתורה היא הדרך להגיע אל המצוות. וגם קדימה מהותית, המצוות הן החלה של אור התורה על המציאות העולמית.
אפשר לראות ביטוי בהלכה להבדל בין תורה למצוות. תשמישי מצוה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין. בטעם ההלכה הזו כתב מרנא הגר"ח מוואלוז'ין כך: כי קדושת ואור המצוה אשר תשכין אורה על אותו הדבר והחפץ אשר בו וע"י תעשה מצוה, אינו שורה עליהם רק לפי שעתו בעת שהמצוה נעשית בהם. אבל אחר שנעשה בהן מצוותן הקדושה והאור מתעלה ומסתלק מהם תיכף ונשאר כבראשונה. אבל התוה"ק כל מקום שתזריח ותופיע אורה וקדושתה פעם א', קדושת עולם תהיה לו ונשאר תמיד בקדושתו. והוסיף הגר"ח לבאר, ולא עוד אלא שגם אותה הקדושה וחיותן ואורן של המצות שמקדשים ומחיים להאדם המקיימם, הוא נלקח ונשפע רק מקדושתה ואורה של התוה"ק, כי המצוה לית לה מגרמה שום חיות וקדושה ואור כלל, רק מצד קדושת אותיות התורה הכתובות בעניין אותה המצוה. ויש לדבריו שורש בגמ', שתמהו ביחס לנר חנוכה, וכי נר קדושה יש בו? אע"פ שתכלית הכל היא תיקון העולם והחלת שם ה' עליו, שנעשה ע"י המצוות, אבל לא ניתנה לאדם אפשרות לקדש בפועל את המציאות, ואין הקדושה חלה על המציאות אלא באופן זמני ומקומי. כך יהיו הדברים עד תיקון הכל בעולם הבא, שאז יהפוך העולם החומרי לקודש, ויאיר באור ה' לגמרי.
יוצאים מן הכלל הם השבתות וימי הקודש, שיש בהם בחינה של עולם הבא, והקדושה חלה בהם על המציאות העולמית. השבת היא אחד משישים לעולם הבא, ובמובן מסוים המועדים כולם נקראים שבתות ה', וקדושה חלה בהם על המציאות הטבעית. לכן בימי הקודש אנו מקדימים את הבקשה על קדושת המצוות, משום שבימים אלה נפתחת האפשרות שקדושת המצוות תחול בחיינו בפועל.
מקורות:
תפארת שלמה רדומסק מועדים תחילת הספר, נוסח תפילות של שבת, שמות ל"א י"ג ובמכילתא שם, נוסח ברכת הפטרה של שבת, קידוש ליל שבת, רמב"ם פכ"ט מהלכות שבת הלי"ח, ספר דרך ה' ח"ד פ"ב אות ב', קידושין מ' ע"ב, מסילת ישרים פ"ה, רמב"ם פ"א מבלכות ת"ת הל"ג, מגילה כ"ו ע"ב, נפש החיים שער ד' פ"ל, שבת כ"ב ע"א, ברכות נ"ז ע"ב.
