נחלקו תנאים בסדר הבדלה בתפילה במוצ"ש. הבדלה בחונן הדעת; רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה. ונפסקה הלכה כדעה הראשונה, ומבדילים בחונן הדעת. בגמ' נתנו על כך שני טעמים. האחד, מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה. והשני, מתוך שהיא חול לפיכך קבעוה בברכת חול. למעשה, בנוסח הקבוע בידינו, פותחת הבדלה בעניין הדעת, אתה חוננתנו למדע תורתך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. ולכאורה יש ללמוד מזה, שיש קשר מהותי בין הבדלה לברכת חונן הדעת, מלבד ממה שברכה זו היא ברכה ראשונה של חול.
כשחל יו"ט במוצ"ש, התלבטו בגמ' מהו הסדר הנכון. היה מי שאמר שכולם מודים שביו"ט שחל במוצ"ש מבדילים בהודאה. והיה מי שטען שראוי לנהוג כר"ע, ולאומרה ברכה רביעית בפני עצמה. הגמ' מתקשה לקבל עמדה זו, שהרי בכל השנה אין אנו מבדילים בברכה רביעית, משום שיש בידינו מקור לתפילה עם י"ח ברכות, או לתפילה עם שבע ברכות, אבל לתפילה עם שמונה ברכות אין מקור.
הסוגיה מסתיימת בדברי רב יוסף. אנא לא האי ידענא ולא האי ידענא, אלא מדרב ושמואל ידענא, דתקינו לן מרגניתא בבבל: ותודיענו ה' אלוקינו את משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חקי רצונך. מכאן מגיע הנוסח שאנו אומרים בערבית בליל יו"ט שחל במוצ"ש. אנו חפצים לדעת מהו עניינה של המרגלית שתקנו רב ושמואל? האם פשוט נוסח תפילה זו הוא נפלא, ולכן קרא עליו רב יוסף את התואר 'מרגלית'? אין להכחיש את האפשרות הזו, אבל נראה שיש חידוש נוסף בדברי רב יוסף.
הגמ' הביאה שני טעמים מדוע הבדלה שייכת לברכת הדעת. האחד הוא משום שעניינה של הבדלה הוא חכמה, ולכן קבעוה בברכת חכמה, והשני, שנכון לקבוע הבדלה בברכה זו, שהיא ברכה ראשונה של חול. הקושי של חכמי הגמ' היה, שכשמוצ"ש חל ביו"ט, הברכה הרביעית היא קדושת היום, ואין שום מקום להכניס לשם, לא ענייני חכמה ולא ענייני חול. בפשטות הבדלה הפוכה במהותה מהנושא של ברכה זו, ברכת קדושה. הדבר הזה מכריח, לכאורה, לנהוג ביו"ט שחל במוצ"ש, או כר"ע, ולאומרה ברכה רביעית, או כרבי אליעזר, ולהזכיר הבדלה בהודאה. הקושי בשתי האפשרויות האלה הוא, שבכל השנה כולה אין אנו נוהגים כך. ומבארת הגמ' שבין שתי הדעות הללו, עדיף לנהוג כרבי אליעזר, ולא כרבי עקיבא. משום שבשיטת רבי עקיבא יש חידוש, שלכאורה אנחנו חולקים עליו, וסבורים שאין מקום להוספת ברכה, ולכן הסוגיה, עד דברי רב יוסף שהביא את המרגלית של רב ושמואל, נטתה להכריע כרבי אליעזר, משום שאין צד שהבדלה אינה מתאימה להודאה.
רב ושמואל תקנו מרגלית בבבל, משום שהם מצאו דרך להכליל את ההבדלה בברכת קדושת היום. וזאת, בשתי דרכים. האחת, בעוד שברכת הבדלה מדברת על ההעדר של הקודש בחול, ולכן אין לה מקום בתוך ברכת קדושה, תפילת ותודיענו מדברת על הריבוי והגיוון של צורות ואופני הקדושה. בהבדלה רגילה אין מקום להזכיר צד מעלה שיש לחול על הקודש, כאן אנו עסוקים במעלות שיש לשבת על יו"ט, וגם במעלות שיש ליו"ט על שבת. ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל. מנה כאן שלושה מושגים, הראשון הוא הקדושה, ובה השבת עליונה, כמו שאנו אומרים בתפילת שבת, וקדשתו מכל הזמנים. וזהו עיקר ההבדלה, להציג את יציאת השבת. אמנם מיד אנו מוסיפים שתי בחינות שבהן היו"ט גדול. האחד, חגיגת הרגל. ברגלים מצאנו מצוות שמחה והם קרויים חגים, על שם השמחה שנצטווינו בהם. וכבוד מועד, והוא מה שלמדנו בגמ', שבת לא אקרי מועד. וכבר מילתנו אמורה כמה פעמים, שאין זו אמירה של קול ענות חלושה, שהשבת לא זכתה למעלה זו של מועד, אלא להיפך. עיקר עניינה של השבת הוא שבה נכנסת הקדושה לתוך סדר ומהלך החיים הרגיל. ואעפ"כ יש כאן בחינה של חשיבות ליו"ט על השבת. עצם המושג מועד גורר כבוד מיוחד, בכך שהוא מוציא את ישראל ממהלך החיים, ומעלה אותם ממציאותם הטבעית.
ונראה שכבוד מועד הוזכר כאן כדי לכלול יו"ט של ר"ה, שאין בו מצוות שמחה בפשטות, ואינו נקרא בתורה עצמה 'חג'. וכדי שתהיה בתפילת ותודיענו גם מעלת ר"ה על השבת, הזכירו כבוד מועד.
אמנם התפילה פותחת בעניין התורה המלמדת את חילוקי הקדושה, עם השבח הנפלא: ותתן לנו ה' אלוקינו משפטים ישרים ותורות אמת, חוקים ומצוות טובים, הלקוח מדברי עזרא הסופר. והטעם לזה הוא, כי עניין ההבדלה באמת שייך לעניין החכמה. וגם, בזה מתחברת ההבדלה באופן נוסף, לברכת קדושת המועדים שעוסקת בעיקר, במעלה שנתן ה' לישראל, והתורה היא מעלתם הגדולה.ראש הטופס
מקורות:
ברכות ל"ג ע"א וע"ב, סידור התפילה, ערכין י' ע"ב, נחמיה ט' י"ג.
