יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך. צירוף הדברים, בין פתיחת הבקשה הזו, יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, לבין סיומה, ועל מנוחתם יקדישו את שמך, צריך ביאור. וכתבו בשם האר"י, שבאמירה זו יכוון האדם למסור נפשו על קידוש השם, והדברים מצטרפים למבנה שבונה האר"י לפי דרכו, אבל אנחנו צריכים להתבונן ולהבין את דברי התפילה לפי פשוטם, ובדרך זו איננו רואים טעם שדווקא כאן, בעניין מנוחת השבת, יהיה מקום לכוון למסור נפש על קידוש השם. גם הבקשה, – יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם – צריכה התבוננות.
כבר כתבנו, שמנוחת השבת, איננה רק מצווה שנצטווינו בה, אלא יש בה הארת שלימות. זה נתבאר בלשונות התפילה כמה פעמים. המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו (המילה בקדושתו אינה בנוסח הספרדי) ביום שבת קדש. וכן כאן – יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם. ושורש הדברים הוא במה שכתוב, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, ופשוטה של תורה הוא שה' החיל ביום השבת מברכתו ומקדושתו. גם ברור למדי מלשונות התפילה שעניין המנוחה בשבת הוא תולדה מקדושת השבת. המניח לעמו ביום שבת קדשו. המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קדש. וכן במנחה של שבת, יום מנוחה וקדושה לעמך נתת. ובברכת הפטרה, ועל יום השבת שנתת לנו ה' אלוקינו, לקדושה ולמנוחה. ומשמעות הדברים שמנוחת השבת היא שלימות הנובעת מקדושת השם החלה בשבת על ישראל עם קדשו.
ועוד צריך להדגיש, שאין קדושת השבת, והמנוחה החלה עלינו בעקבותיה, פרט מסוים מדרכי הקדושה, וכמוהו יש בחינות ואופנים רבים של קדושה השייכים למועדים ולמצוות אחרים, לא ראי זה כראי זה, אלא קדושת השבת היא עיקר הקדושה בשורשה. דבר זה מתורתו של רבנו האר"י למדנו, שגילה לנו שבחינת שבת היא עולם האצילות. ומשמעות הדברים, שיש סדר להופעה האלוקית בעולם. העולמות בריאה, יצירה ועשיה, הם שלבי ההתפתחות והיציאה לפועל של המציאות שאנו מכירים, והאלוקות הפועלת בעולמות מופיעה בעולם האצילות, ומשם נמשכות ממנה ויורדות ההנהגות האלוקיות, חסד, דין ורחמים. ובשבת מציאותנו היא בגבהי מרומים, באופן שההתגלות נמצאת בשורשה. ועניין המנוחה אינו אחת התוצאות האפשריות של הקדושה, אלא האפשרות העיקרית והמהותית, כדרך שעולם הבא הוא זמן הגילוי השלם, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והמנוחה והעונג שייכים לעוה"ב בעצם, משום שנוכחות ה' בהכרח מסיבה עונג ושביעות רצון.
ועוד נראה, שמנוחת השבת איננה רק ההארה הבאה בשבת, אלא היא שורש להשלמת ישראל והעולם בכלל. כך אפשר להבין את הנאמר ביוצר של שבת – שבח יקר וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל, המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קדש. ובפשטות קשה להבין שכל היצורים ישבחו ויכבדו לה', בגלל המנוחה שנתן לישראל בשבת. אמנם נראה שמנוחה זו היא שורש לכל השלימויות שזוכים להם ישראל, ולכל התיקונים שנתקן העולם בהיסטוריה, עד לתיקון השלם שהוא העוה"ב. כשאמרו בגמ', כולי עלמא מודו שבשבת ניתנה תורה – כתב המהר"ל שרק מכוחה של השבת, וקדושת ה' הטמונה בעולם, יכולה התורה לרדת ולהופיע בעולם. ובמכילתא, עה"פ, כי קודש היא לכם, דרשו, מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל. ונראה שזהו יסוד מה שאמרו חז"ל, כי אני ה' מקדשכם – לעולם הבא, כגון קדושת שבת בעולם הזה. נמצינו למדים שהוא מעין קדושת העולם הבא.
ואם כנים דברינו עד כאן, יש לנו ללמוד דבר גדול מכך, שמנוחת השבת ניתנת לנו מקדושת ה'. וכללא הוא, הקדושה היא הביטוי המהותי ביותר שניתן לנבראים לייחס לה'. השרפים, שהם הגבוהים ביותר במרכבה, אומרים, קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות. בתפיסה זו של הא-ל, מונחת הידיעה שהוא מקור כל טוב וכל שפע, לכן ה' מנחיל עלינו את מנוחת השבת בקדושתו. לכן גם אומרים, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו. גדרה של הקדושה הוא הטוב הנמשך והמושפע לאחרים. מו"ר הגרי"ש זילברמן צ"ל למד זאת מפסוקים רבים מאד, שמופיעה בהם קדושת ה', והתחברותו לישראל, כמו הצירוף – קדוש ישראל, שמופיע כמה פעמים בנבואת ישעיהו.
ההכרה שה' הוא מקור כל שפע, וחיבור השפע המתקבל אצלנו אל מקורו אצל ה', הוא היחס הנכון אל הטוב המגיע אלינו, וזו הדרך לפתוח את דרכי השפע היורד מלמעלה. ועל מנוחתם יקדישו את שמך. ההבנה שהשלימות המורגשת אצלנו היא הארה אלוקית, היא קידוש שמו ית'.
מקורות:
נוסחאות תפילות שבת, שער הכוונות סדר מנחה של שבת, בראשית ב' ג', שם סדר מוצאי שבת, זכריה פי"ד ט', שבת פ"ו ע"ב, תפארת ישראל למהר"ל פכ"ז, שמות ל"א י"ד ובמכילתא שם, ישעיהו ו' ג', סדר הוצאת ספר תורה, ישעיהו מ"ז ד'.
