כתב ר"י בר יקר (רבו של רש"י), צדקתך, יש אומרים, אע"ג שאינן כתובין כסדר הזה בתהילים, נסדר כך, משום דכתיב, וה' אלוקים אמת, תחילה אומר תושיע ה', ואח"כ אומר, אלוקים מי כמוך, ואח"כ ותורתך אמת. שיטה זו היא כמנהג הספרדים המובא בטור, ושם נאמר, וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. וכוונת ר"י בר יקר שפסוקים אלה אינם כתובים במקום אחד, ואינם שייכים זה לזה. ובאמת קצ"ע מהו עניין סידורם לפי סדרם בתהילים, אם אינם מתחברים לעניין אחד שלם, וזה בא ר"י בר יקר ללמדנו, באיזה אופן מתאחדים שלושת פסוקי צדקתך לעניין אחד.
ולכאורה ביאורו של ר"י בר יקר הוא רמז בעלמא, שהרי המילים ה', אלוקים ואמת מופיעים בפסוקים כל אחד במקומו, ואין נראה שהם מבטאים משהו מרכזי ומהותי בפסוקים. גם לא מובן מהו עניין הכתוב בירמיהו, וה' אלוקים אמת, לשבת במנחה.
ובמשנה אמרו, בין אלוקיכם לאמת ויציב לא יפסיק. יש לסמוך את ברכת אמת ויציב לפרשה שלישית של שמע במילים אני ה' אלוקיכם אמת. ובגמ' למדו זאת מן הכתוב בנבואת ירמיהו, וה' אלוקים אמת. והדבר צריך תלמוד, מה עניין הפסוק הזה לרומזו בסיום קריאת שמע. ונראה שפסוק זה מכיל את ייחוד ה', שהרי נאמר בו שה' הוא שליט ומנהיג העולם באמת, וזוהי אמונת הייחוד וקבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע, ולכן מסיימים קריאת שמע בפסוק זה. ועוד, שהרי ברכת אמת ויציב ואמת ואמונה עניינם הוא לאשר ולקבל על עצמנו את מה שאמרנו בקריאת שמע, ולכן אנו פותחים את הברכה בפסוק שמבטא את ייחוד ה', במילים ה' אלוקים אמת.
ויש להוסיף ולבאר, שהפסוק וה' אלוקים אמת, איננו אומר רק שה' הוא ששולט ומנהיג את עולמו לבדו, אלא שהוא עושה זאת בשמו הפרטי. שם הוי"ה הוא שם העצם, והוא מעיד על טוב ה' ושלימותו, כדברי הכתוב, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך. וביאור הפסוק, שעל גילוי מידת טובו ית' יש לקרוא את שם הוי"ה, משום שהטוב הוא עיקר גילוי ה' ועיקר רצונו. כדברים האלה יש ללמוד מסוגיית הגמ', שדרשו מן הפסוק, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שבעולם הזה אין מבטאים בפה את שם הוי"ה, אלא מכנים אותו בשם אדנות. ומשמע שם, שיש לזה קשר לכך שבעולם הזה אנו מברכים ברכה אחרת על בשורות טובות ובשורות רעות. מזה יש ללמוד, ששם הוי"ה מתגלה דווקא במציאות של טוב מושלם, כל טובי.
וזהו גם העולה מן הפסוק הראשון של צדקתך. צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'. ובגמ' שאלו על פסוק זה, פשטיה דקרא במאי כתיב, והשיבו, אלמלא צדקתך כהררי אל, מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. ושם בגמ' נתבאר שזו מידת רחמיו להיות נושא עוון, כמו שהקב"ה התגלה למשה כדי למחול ולכפר על חטא העגל במידת טובו ובשם הוי"ה.
וצדקתך אלוקים עד מרום אשר עשית גדולות, אלוקים מי כמוך. פסוק זה מבטא באמת את שם אלוקים, ואת שליטתו המופלאה של ה' בעולם, לעשות גדולות ונפלאות. גם זה כמו שכתוב במחילת חטא העגל, הנה אנכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים.
צדקתך צדק לעולם ותורת אמת. מידת האמת האלוקית מתגלית בתורה, ומכוחה נקבעת צדקת ה' לעולם בל תימוט. ותן דעתך שהאמת שעליה מדבר הנביא ירמיהו בפסוק וה' אלוקים אמת, היא האמת במובן של המוחלט. ה' הוא האלוקים האמיתי, שאין גבול לכוחו וליכולתו. אבל האמת של התורה, המתגלית בפסוק צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, היא אמת של טוב ויושר, ככתוב, משפטים ישרים ותורות אמת. ושני הצדדים האלה של האמת נובעים שניהם מאותו מקור, מייחוד ה' ומשליטתו המלאה בכל העולמות, והיותו של הטוב האלוקי הכח היחידי הקיים במציאות. מהבחינה הזו הרע הוא חסר מקום וחסר כח אמיתי, ואחת דינו להיכשל במאבק מול הרע. מכאן נובעים דברי הנביא – וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם, מקצפו תרעש הארץ, ולא יכילו גוים זעמו. ממידת אמת זו מגיעה הבטחת הניצחון הסופי של הטוב, בגאולה שלימה ובעולם הבא.
וזהו ייחוד ה' המתגלה במנחה של שבת. בייחוד הזה פתחנו ואמרנו, אתה אחד ושמך אחד. הייחוד הזה מוביל ליחידותו של עם ישראל, שהוכן ע"י א-ל יחיד לתיקון עולם ולגאולה שלימה. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. מהייחוד הזה מגיע סוד עולם בחיבור מנוחה וקדושה, בעוה"ב ובשבת שהיא אחד משישים בעוה"ב. זוהי בחינת רעווא דרעווין המאירה במנחה של שבת, ובה אנו אומרים שלושה פסוקי צדקתך, הרומזים לפסוק, וה' אלוקים אמת.
מקורות:
ביאור ר"י בר יקר לתפילה, ירמיהו י' י', טור או"ח סי' רצ"ב, ברכות י"ד ע"א וב', שמות ל"ג י"ט, פסחים נ' ע"א, זכריה י"ד ט', ערכים ח' ע"א, שמות ל"ד י', נחמיה ט' י"ג, תפילת מנחה של שבת.
