אמרו חז"ל במדרש, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת. חז"ל מעוררים כאן את הקושי המתעורר על אריכות הדברים בעניין רכישת מערת המכפלה ע"י אברהם, ומשיבים עליו בדרך המדרש. אבל הקושי הזה קיים גם בלימוד פשוטה של תורה, שהרי לא ברור מה ראתה התורה להאריך בכל שלבי המשא ומתן של אברהם עם עפרון, כשלכאורה היה די בסיפור בכללותו, אברהם רכש את המערה, וקבר בה את אשתו.
התבוננות במהלך הדברים שהתורה מספרת, מלמדת, שהדיון בין אברהם לעפרון ולבני חת לא היה דיון על קרקע במתנה או בקניה ותמורת תשלום, אלא על השאלה אם יהיה לאברהם קניין מלא במערה, והיא תהיה בשבילו אחוזת קבר, או שהוא יקבל קבר בעלמא מהחתיים לקבור בו את מתו. הסיבה שאברהם מתעקש לשלם טבין ותקילין על מערת המכפלה, איננה הסירוב לקבל מתנה, והרצון להנות מיגיע כפיו, אלא רצונו להשיג אחוזת קבר בתוך בני חת. גם הסיבה שעפרון מסרב לקבל כסף מאברהם איננה נדיבות שלו, או רצון לתת לאברהם מתנת אהבה, אלא ניסיון להתחמק מלתת לאיש הזר והנכבד אחיזה של ממש בארץ. הדברים האלו עולים במפורש מתוך פסוקי התורה, שהרי אברהם פותח בהבעת משאלתו, גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני. ואילו בני חת משיבים לו, שמענו אדוני, נשיא אלוקים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו לא יכלה ממך מקבור מתך. כך גם מורה חתימת הפרשה, ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר, מאת בני חת.
ונראה עוד, ששתי הצורות להציג את מעמדו של אברהם, גר ותושב אנכי עמכם, כפי שהוא מציג זאת, ומאידך, נשיא אלוקים אתה בתוכנו, כפי שמציגים בני חת, קשורות לשתי העמדות שלהם בוויכוח. אברהם מעוניין לראות את עצמו כזר וכשונה, ולכן אין ראוי ומתאים שהוא יקבר בתוך בני חת, ומן הראוי שתהיה לו אחוזת קבר לעצמו ולמשפחתו. ואילו בני חת רואים אותו כנשיא אלוקים בתוכם, ובהחלט מתאים לו לקבור את מתו בתוכם.
מדוע היה חשוב כל כך לאברהם לרכוש אחוזת קבר למשפחתו? לכאורה, כדי לבטא את האחיזה שלו בארץ ישראל. ויש כאן נקודה חשובה להבהרה. אברהם, יצחק ויעקב מנהלים את חייהם בארץ ישראל. אבל ידוע להם, שהישיבה שלהם כאן היא זמנית. בברית בין הבתרים נאמר לאברהם, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ודור רביעי ישובו הנה. לאמר, לא יהיה רצף בין ישיבתו של אברהם בארץ, לבין כיבוש הארץ ע"י יהושע, והקמת מלכות ישראל. מהי א"כ המשמעות של הציוויים שנצטוו האבות על ישיבת הארץ? בפשטות הרעיון המרכזי הוא, כמו שהרמב"ן מלמד אותנו ביחס לכמה עניינים, מעשי אבות סימן לבנים. המשמעות היא שאין קשר ישיר, סיבתי, בין מציאותם של האבות בא"י, לבין אחיזתם של ישראל בה לדורות עולם.
קבורתם של האבות באחוזת קבר שלהם בא"י, מבטאת את העיקרון שהארץ הזו מוחזקת ע"י אבותינו בכל הדורות, גם כאשר עם ישראל אינו נמצא בארצו. כשישראל מגיעים לארץ אחרי גלות מצרים הם אינם בבחינת באים לארץ חדשה, אלא בבחינת, ישובו הנה. אל מקומם של האבות.
לרעיון הזה יש ערך אנושי טבעי, וכאשר נחמיה מבקש ממלך פרס לשוב לירושלים, הוא מזכיר אותה במילים, אשר העיר בית קברות אבותי. זהו מה שמבטא עבור נחמיה את שייכותו לירושלים. אבל באשר לאבות האומה הקבורים במערת המכפלה, יש כאן עיקרון מהותי. הברית שלנו עם ה', שהיא כל טובנו וכל תקפנו, תלויה באבות ויונקת מהם. ביחס למשה רבנו, על הפסוק, לך רד כי שיחת עמך, מביא רש"י את דברי חז"ל, רד מגדולתך, ולא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. אפילו משה, שבלי ספק הגיע באופן אישי לדרגות גבוהות עד מאד, אין בשלימותו סיבה עצמית לזכות, אלא בשביל ובעבור ישראל. היחידים שאין לומר להם כל גדולה שנתתי לא נתתי אלא בשביל ישראל, הן האבות עצמם. עליהם נכון לומר שכל גדולה שזכו לה ישראל לא זכו אלא בעבור האבות, ובעיקר אברהם, שהוא גם אב ליצחק וליעקב, ובמובן מסוים גם הם זכו למה שזכו בזכותו. הדבר הזה בא לידי ביטוי בפסוקים רבים בכתבי הקודש, וחז"ל ביטאו אותה בברכת הפתיחה לתפילת העמידה, ברכת אבות. בברכה זו אנו מעמידים את בסיס החיבור והשייכות שלנו לה', והוא האבות והקשר שלהם עם ה'.
כאשר כלב בן יפונה, בבואו לארץ עם המרגלים, והוא ניגש להתפלל על קברי אבות במערת המכפלה, לא היתה זו רק תפילה על קברי צדיקים, אלא פנייה לשורש האחיזה שלנו בברית עם ה', ובארץ. מכח הנוכחות של האבות בארץ, הצליח כלב לגבור על מזימתם של המרגלים לבטל את הברית על הארץ.
מקורות: בראשית רבה נ"ח ח', בראשית כ"ג ד'-כ', שם ט"ו י"ג-ט"ז, נחמיה ב' ג', רמב"ן בראשית י"ב ו', שמות ל"ב ז', רש"י במדבר י"ג כ"ב.
The Medrash voices awe at the Torah's repetition regarding the "Sons of Chet," the intermediaries, and agents who helped Avraham Avinu purchase, and redeem the Cave of the Patriarchs, Ma'arat Hamachpela. One Medrash states that they appear 10 times to show that whoever helps a righteous man in his business dealings is analogous to one who has fulfilled the 10 commandments to their fullest.
The simple meaning of the transactional nature of the affairs points to an ideological war, or battle, over possession of the Land of Israel. Was Avraham an alien or "temporary resident" amongst the people of Chet, meaning that he would be granted as per his request a separate territorial heirloom, and ancestral possession, given that he was different from the rest of the populace. This sort of resonates with the idea that Joseph and his brothers were granted separate territory in Egypt, as their cultural identity was so distinct so as to prevent them from assimilating with the rest of the population. That indeed was what Avraham Avinu sought.
Ephron, and the Hitite sons were intent on conveying a different message. Repeatedly, they said you are a "prince among us," the focal point being that you belong with us, and do not have distinct property given your separate ethnic identity, and background.
This seems to resonate with messages of assimilation, planting the seeds that would prevent the Jewish people from assimilating in Egypt, recognizing that they were a distinct people – with separate names, dress and language, that would not become one with the locals.
In the end, Avraham is intent that his message gets across. He pays the most expensive currency at the highest appraisal value so as to leave his eternal imprint, one that would guide the Jewish people, and germinate seeds of affinity, connection and rootedness to the land.
