בשלושה מקומות בתורה מדובר על סיום מלאכת המשכן ועל חנוכתו, ועל התוצאה הנפעלת מן המשכן, שהיא ההתגלות האלוקית. בכל אחד מן המקומות מתואר היבט אחר של השראת השכינה בגילוי.
בסוף פרשת פקודי, בסיום כל מלאכת עשיית המשכן, כתוב כך, ויכל משה את המלאכה, ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ד' מלא את המשכן. ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל, בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן, ולא יסעו עד יום העלותו. כי ענן ד' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, ע"כ.
בפרשת שמיני (ויקרא ט' כ"ג-כ"ד), אחרי כל הקרבנות שנהגו בשבעת ימי המילואים, וביום השמיני למילואים, כתוב, וירא כבוד ד' אל כל העם. ותצא אש מלפני ד' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים, וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם, ע"כ.
בפרשת נשא (במדבר ז' פ"ט), אחרי קרבנות הנשיאים שהובאו לחנוכת המזבח, נאמר, ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר (מ' בחיריק, ד' בפתח) אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים, וידבר אליו, ע"כ.
בכל שלושת הפרשיות הללו מדובר על ההתגלות האלוקית במקדש, שהיא תכלית המשכן, ככתוב (שמות כ"ה ח'), ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
מצאנו כאן שלוש בחינות של גילוי אלוקות. האחד, הוא ענן ד' המוליך את כל בית ישראל בכל מסעיהם, לקראת מטרת המסע ומטרת יציאת מצרים, הוא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ ישראל. השני, היא האש היוצאת מלפני ד' לקבל את עבודתם של ישראל לפניו, בסדר הקרבנות. והשלישי הוא הקול המדבר עם משה רבינו ללמדו תורה שבכתב. שלושת הבחינות הללו, הם שלושה תחומים שבהם השכינה פועלת בישראל, שבהם מתבטאת הברית שבינינו לבינו.
שלוש הבחינות הללו, קיימות גם לדורות בבית עולמים, הוא בית המקדש בירושלים.
האחד, לסדר את הנהגת ישראל לטובתם ולשלמותם בעולם הזה, ולהביאם להצלחה גלויה בכל העניינים, ככתוב (תהילים כ' ג'), ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך. עניין זה התקיים במקדש ע"י משפט האורים, הנועד להשיב על שאלות בהנהגת האומה. ארון הברית, שהוא מרכז המקדש, הולך לפני ישראל במלחמותיהם, כמו שכתוב (במדבר י' ל"ה), ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. הקב"ה לקחת על עצמו לדאוג לצרכי ישראל, וכל זה כרוך בהתגלות האלוקית במקדש.
העניין השני שבהשראת השכינה, הוא לקבל את עבודתם של ישראל לפניו, וזהו חלק עיקרי ומרכזי בברית ובקשר שבינינו לבינו. כך מתקבלים קרבנותיהם של ישראל באש הרבוצה על המזבח, וכך מתקבלות תפילותיהם של ישראל במקדש, כפי שאמר שלמה המלך בתפילתו (מלכים א' ח' ל"ח-ל"ט), כל תפלה, כל תחנה, אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל, אשר ידעון איש נגע לבבו, ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם.
הענין השלישי הוא התורה שהקב"ה מלמד לעמו ישראל. בלשכת הגזית במקדש יושב בית דין הגדול שבירושלים, שהם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה, שנאמר (דברים י"ז א'), על פי התורה אשר יורוך (כלשון הרמב"ם, פרק א' הלכות ממרים הל' א'). וכן כתוב (ישעיהו ב' ג', מיכה ד' ב'), כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.
ענין הנבואה ורוח הקודש, שהוא חלק מלימוד התורה שהקב"ה מלמד את ישראל, גם הוא בא מן המקדש, כמו שאמר דוד (תהילים כ"ז ד'), שבתי בבית ד' כל ימי חיי, לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו. גם ישעיהו ראה את ד' יושב בהיכל בירושלים, כמו שכתוב (ישעיהו ו' א'), ואראה את ד' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל, וברש"י שם, ראיתיו יושב על כסא בשמים, ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו, בבית המקדש.
שלושת הבחינות של גילוי השכינה במקדש, באות לידי ביטוי בצורת המקדש. במשכן היו שלושה חלקים. קודש הקדשים, ובו ארון הברית, אוהל מועד עצמו, ובו המנורה והשולחן, וחצר אוהל מועד שבו מזבח העולה, ועליו מקריבים את רוב הקרבנות. שלושת חלקים אלו מלמדים על שלושת הבחינות של השראת השכינה בישראל. הארון, ובתוכו לוחות הברית, הם שורש התורה בישראל. אוהל מועד מלמד שהקב"ה בחר לשכון בארץ, בתוך בני ישראל. בזה בא לידי ביטוי העיקרון שהקב"ה שוכן ומתגורר בתוך בני ישראל, ומשם מגיעה הבחינה שהקב"ה מנהיג אותנו במאורעות העולם. חצר אוהל מועד, ששם המזבח, ושם יורדת אש מלפני ד' לאכול את החלבים ואת העולות, ושם מתגלית השכינה כדי לקבל את עבודתם של ישראל לפניו ית'.
