בפרשת פנחס, לקראת סיום שנות המדבר והסתלקות משה רבנו, מבקש משה מהקב"ה להעמיד איש על העדה, שימלא את מקומו של משה. ד' נענה לבקשתו, וממנה את יהושע לעמוד במקום משה. והנה למשה היו שני תפקידים בעם ישראל. הוא היה משה רבנו, וכל התורה שבידינו למדנו ממנו, כידוע וכמפורסם, והוא היה גם מנהיגם של ישראל, הוציא אותם ממצרים והוליכם ונשאם במדבר ארבעים שנה, כאשר יישא האומן את היונק. על הפסוק, ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל, מביא הרמב"ן שם דעה אחת בחז"ל, שמשה רבנו, הוא שהכתוב רואה אותו בבחינת מלך בישראל. איזה מתפקידי משה ירש יהושע? בקשתו של משה איננה משאירה, לכאורה, ספק. יפקוד ד' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה. משה מבקש מנהיג לעם, ויהושע נבחר להיות מנהיגם של ישראל. גם בספר יהושע, כשהנביא מגדיר את תפקידיו וסמכויותיו של יהושע, ברור שיהושע הוא בבחינת מלך ומנהיג בישראל, שאמור להנחיל להם את הארץ. הרמב"ם מבאר שיהושע היה מלך, ומן הפסוק שנאמר ליהושע, כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו, יומת, לומד הרמב"ם את ההלכה, שהמורד במלכות חייב מיתה.
לעומת זאת, המשנה בתחילת מסכת אבות מלמדת אותנו את השתלשלות התורה, כשבראש הרשימה נמצא משה, שקיבל תורה מסיני, ואחריו ברשימת מעבירי התורה הוא יהושע. השאלה שדבר זה מעורר היא הבנת מעמדו של יהושע, האם הוא היה מלך ומנהיג לישראל, כמו שנראה מן הפסוקים, או שהוא היה רבם של ישראל שלימדם תורה, כמו שנראה מן המשנה. ואם, כפי שלכאורה צריכים אנו לומר, נשא את שתי העטרות הללו, מדוע התורה מזכירה רק אחד מן התפקידים?
שאלה דומה יש לשאול ביחס למספר שבעים זקנים, שנבחרו לסייע למשה בפרשת בהעלותך. מן הפרשה ההיא ברור ששבעים הזקנים נבחרו כדי לסייע למשה בנשיאת עול הנהגת העם. במקום אחר מעמידים למשה אנשים שיסייעו לו במשפט העם, ושם העמידו שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות. גלוי לעין גם ההבדל בתכונות הנדרשות לאנשים שנבחרים לסייע. שבעים הזקנים, שצריכים לסייע למשה בהנהגת העם, מקבלים כדי להכשירם לתפקיד, השראה נבואית, ואילו שרי האלפים צריכים להיות חכמים ונבונים, וגם אנשי אמת, יראי אלוקים ושונאי בצע. דרושה שלימות שכלית כדי שיוכלו לשפוט כראוי את העם, ודרושה שלימות מוסרית כדי שיהיו מכוונים למשפט צדק. עד כאן החלוקה ברורה ומובנת. אלא שאנו מוצאים את המספר שבעים מתגלגל למספרם של חברי הסנהדרין, בית הדין הגדול שבירושלים, שהם עיקר תושבע"פ, והם עמודי ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל. מספרם של חברי הסנהדרין צריך להיות ע"א, שהם השבעים שנלמדו מפרשת שבעים הזקנים, ועוד אחד כדי שלא יהיה בי"ד שקול. וצ"ע, איך התגלגל המספר שבעים שנועד לסייע למשה בהנהגת העם, לכלל התפקיד של בירור התורה והוראתה, שמעולם לא נזכר לגביו המספר שבעים?
תחילת ההבנה בסוגיה הזו היא ההבנה שאצל משה ההנהגה והתורה לא היו שני תפקידים נפרדים, ושניהם נבעו אצל מהשראת השכינה וממדרגתו בנבואה. יתר על כן, ההנהגה שהנהיג משה את ישראל היתה בעצמה בבחינת תורה, וכל אירועי ההנהגה הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהתורה. ככל הנראה, גם יהושע, למרות שלא זכה לדרגת הנבואה של משה, תפקידו בהנהגה היה גם הוא בבחינת תורה, וממילא הוא מילא את שני תפקידי משה בבחינה אחת.
המערכת של שרי האלפים, המאות, החמישים והעשרות, שנועדה לשפוט את ישראל נשארה לדורות, וממנה נובע הציווי, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. מפסוק זה נלמדה ההלכה, מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך. תפקידה של המערכת הזו היא להשיב על כל הדבר הקטן, כאשר שאלות בדבר הקשה, צריכים להיות מופנים למשה רבנו, או ליהושע, שזכה גם הוא לקבל מהודו של משה.
אבל בכל הדורות שאין בנמצא איש שהשכינה שורה עליו כמשה או כיהושע, למדו חז"ל להעמיד מוסד כמילוי מקומו של משה, והם שבעים חכמי הסנהדרין, שהשכינה שורה עליהם, והם עומדים במקום משה, להפנות אליהם כל הדבר הקשה. וכמו שכתב הרמב"ם על הסנהדרין, ועליהם הבטיחה תורה, שנא' על פי התורה אשר יורוך, וכדברי הרמב"ן, שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.
