הבאנו למעלה את דברי הגמ' על הפסוק, עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי. ודרשו חז"ל, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר – תורותי, אחת תושב"כ ואחת תושבע"פ. בפשטות דרשו את המילה תורותי, שהיא בלשון רבים, וחפשו עניין שהוא דרבנן ומתאים להיכלל בתושבע"פ. ועדיין יש קושי, שכמה מצוות ואיסורים דרבנן יש, ומדוע נקטו דווקא עירוב תבשילין. גם יש לשאול, הרי בעלמא תושבע"פ היא העניינים שאינן מפורשים בתורה, ולמדו אותם מדרשות הכתובים או מסברא ומסורת. ומדוע הזכירו מצווה דרבנן כתושבע"פ? ובכלל, רש"י למד מהמאמר הזה, שאברהם אבינו שמר שבת, וצ"ע מדוע למדנו על שמירת השבת של אברהם מעירוב תבשילין, ולא מעניינים אחרים של השבת בעצמה, כאיסור מלאכה וקידוש היום?
ובספר קול אליהו, המכיל דברי תורה מהגר"א, גרס עירובי תחומין במקום עירובי תבשילין. ושם נאמר שדרשו זאת מהמילה עקב, שמשמעותה הליכה, ועירובי תחומין מתירים הליכת האדם למרחקים. והראוני שלגירסת הגר"א יש שורשים עתיקים, שהרי הרשב"א בתשובותיו כתב, דע כי אמרו ז"ל קיים אברהם אפילו עירובי תחומין, דכתיב, וישמור משמרתי, מצוותי חוקותי ותורותי. ובוודאי עלינו לעמוד על ההבדל בין עירובי תחומין לעירובי תבשילין, ובשאלה מהו עניין שני העירובין בשמירת השבת של אברהם. אבל זאת עלינו להעיר, שהדרשה מהמילה עקב היא בוודאי רמז בעלמא, ולדברים צריכה להיות משמעות מהותית. בפרט, שהגמ' לפנינו דרשה מהמילה תורותי, ולא מעקב.
הרמב"ן בהקדמתו לפירושו, הזכיר את הפסוק, עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצווה. וכתב ע"ז, כי לוחות האבן, יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות. והמצוה – מספר המצות כולן, עשה ולא תעשה. אם כן, והתורה – יכלול הסיפורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בעניין האמונה. ביאור דבריו, שדבר ה' לישראל, בחלק מהתורה, נושא אופי של ציווי, ואלו הן המצוות. אמנם כאשר תוכן הפסוק הוא סיפור דברים שהיו, או תיאור עומק המציאות, אין זה ציווי, אלא הוראה ולימוד. סיפורי התורה מלמדים דרכי חיים.
החלוקה הזו שחילק הרמב"ן בין דברי תורה שיש בהם ציווי, לדיבורים של סיפור, הוראה ולימוד, היא החלוקה הראשונה והגלויה. אמנם בוודאי יש בזה מה שיש בזה ולהיפך. שהרי בכל הוראה יש גם תביעה לנהוג כפי הדברים הנלמדים. וכן, בכמה וכמה מצוות נכללות גם תפיסות דעת על המציאות.
ושורש לכולן הוא השבת, שהיא עדות על בריאת העולם ועל טובו. ולמדתי מגיסי הגדול, הג"ר מרדכי וולך שליט"א, שאין ראוי מן השבת להיות חלק מרכזי מדרכו של אברהם, שהרי עיקר תורתו היא ההכרה בה' כבורא העולם ומנהיגו, מתוך שראה את העולם כבירה דולקת, מאירה ביופי ובשלימות.
ומצוות עירוב תבשילין חלה כשיום טוב ושבת סמוכים, ונתבאר בגמ' שיש במצווה זו שני צדדים, הא' שלא יבואו לזלזל באיסור מלאכת יו"ט מתוך שמבשלים בו לשבת, ולכן הגבילו את ההיתר רק אם החל לבשל לשבת מערב יו"ט. והב', שלא ישכח כבוד שבת מתוך שטורח להכין את סעודת יו"ט, ולכן התקינו שיעמיד לפניו מעיו"ט גם את צרכי השבת. וזהו לשון הגמ' שם, אמר קרא, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו מאחר שבא להשכיחו. וברש"י, כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט. ועומק הדברים, ששניים הם הגילויים של ה' בעולמו. הא' הוא הבריאה כולה כמו שהיא, ככתוב, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. והב', הוא ההנהגה האלוקית את העולם כולו אל תכליתו בתיקון הכללי. ובפשטות שתי הנהגות אלו הן סודן של השבת והמועדים, שהרי השבת היא עדות על העולם הנברא, ואילו המועדים נקבעו על בחירת ישראל והולכתם אל התיקון הכללי. ולפי זה, מצוות עירוב תבשילין באה ללמד שדרך התורה היא לאחוז את שתי הבחינות האלה, וללכת עימם תמיד. ולכן צריך להיזהר שלא ימעט כבוד האחת את כבודה של רעותה. ולימדונו חז"ל שאברהם, למרות שעיקר עניינו הוא הגילוי האלוקי בבריאה, היה שייך גם למגמה האלוקית בהיסטוריה, כאשר ציוונו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ולזה אמרו שקיים עירוב תבשילין.
ודע שמצוות חכמים, שמגלות את עומק כוונת התורה והמצוות, הן חלק מן התושבע"פ עצמה. וכנאמר, שבעירוב תבשילין יש קיום של מצוות זכור את יום השבת לקדשו, אע"פ שבוודאי חיובו אינו אלא מדרבנן.
מקורות:
יומא כ"ח ע"ב, בראשית כ"ו ה', קול אליהו בראשית שם, תשובות הרשב"א, ועיין בפירוש רבנו בחיי בראשית שם שהזכיר גם עירובי תחומין וגם עירוב תבשילין, רמב"ן בהקדמת פירושו, שמות כ"ד י"ב, פסיקתא זוטרתא בראשית י"ב א', ביצה ט"ו ע"ב וברש"י, שמות כ' ח', תהילים ק"ד כ"ד,בראשית י"ח י"ט.
