יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. רבנו האר"י הפליג מאד בביאור דיבורים אלה על פי הסוד. כמובן, אין עסקנו כאן לפתוח את סודות התורה, אפילו במעט שאנו שייכים אליהם, ובכל זאת, רצינו להציג מעט מן הדברים, לפי שבסודות אלו נכללים יסודות גדולים ונפלאים בדרכי התורה בכלל.
ואלו דברי האר"י: הנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו, היש הוי"ה בקרבנו אם אין. וביארו באדרת נשא, כי רצו לידע ולהכיר את השפעתם, מהיכן היתה נמשכת להם, אם מזעיר אנפין הנקרא הוי"ה, או מן אריך אנפין הנקרא אין. ואמר כי עתה בוודאי יכירו בניך, שהם ישראל, וידעו כי מאתך היא מנוחתם. ומילת מאתך, היא: מאת כ', והוא הכתר, נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו. ניגע מעט ביסודות הדברים כדי לטעום בהם טעם הבנה, כפי שגילו רבותינו, ובראשם הרמח"ל.
הרמח"ל האריך לבאר שה' מנהיג את עולמו בשתי הנהגות שורשיות. האחת היא הנהגת המשפט, שבה ה' פועל עם הנבראים לפי מעשיהם. מהנהגה זו נמשכת מציאות הבריאה, עם החושך וההסתר שבה, שמניח מקום לבחירת האדם, למצווה ולחטא. וממנה יוצאים לפועל השכר והעונש לעושי מצוות ולעוברי עבירות. המציאות האנושית היא בעיקר תחת ההנהגה הזו, שהיא גם עיקר ההופעה האלוקית בעולמנו, ולכן היא מכונה בשם הוי"ה, שהוא שם העצם. ההנהגה האחרת, העליונה יותר, משקפת את רצונו של ה' להיטיב, ואת מגמת הפעילות האלוקית להוביל את מהלכי הבריאה להגשמת הרצון הבסיסי והעליון, שהוא הטוב השלם והמוחלט. ההנהגה הזו היא הנהגת הייחוד, ובה בא לידי ביטוי ייחודו ית' ושליטתו היחידה והמוחלטת בעולם. דבר מרצונו אינו נדחה ומתבטל.
הנהגת הייחוד היא פנימיות ההנהגה. הרצון העליון עומד מאחורי כל המתרחש, והמשפט עניינו להגשים את הרצון העליון. אבל החידוש הוא, שיש מצבים, שהנהגת המשפט לבדה, כלבוש להנהגת הייחוד, איננה יכולה להתגבר על המכשולים, וכביכול אין דרך להמשיך את מהלך הבריאה, באשר חטאי האדם מכריחים לכאו' את חורבן העולם. או אז מאירה הנהגת הייחוד, ומשתלטת על הנהגת המשפט, ומאפשרת את ביטולה הזמני, כדי להחזיר את מהלך הדברים אל הדרך אל התכלית.
על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר, היש ה' בקרבנו אם אין. המובן הפשוט הוא, שהם הסתפקו האם ה' מנהיג אותם, דואג לקיומם והצלחתם, או חלילה לא. אמנם באידרא רבא, ביארו את הפסוק כך: ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון, דכתיב, היש ה' בקרבנו אם אין, בין זעיר אנפין דאקרי הוי"ה, ובין אריך אנפין דאקרי אין. ע"פ הפירוש הזה, הספק של בני ישראל היה האם הקב"ה מנהיג אותם בהנהגת הוי"ה, שהיא בחינת זעיר אנפין, הנהגת המשפט, או שהנהגת הייחוד מבטיחה את הצלחתם וטובתם הסופית, והנהגת אריך אנפין היא הפועלת. האם אהבת ה' לישראל היא באמת בלי גבול ובלי תנאי, או שהתנאי של מידת המשפט מגביל את האהבה ואת ההבטחה.
התשובה לשאלת ישראל היא השבת. בשבת מתברר לישראל שמנוחתם מגיעה מהרצון האלוקי העמוק. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, מאתך – מאת כ', מן הכתר, הספירה העליונה הנהגת אריך אנפין, ברחמיה וטובתה העליונים, משם מגיעה טובתם של ישראל, והיא בטוחה לגמרי.
והנה, הרמז המוצא את ספירת הכתר במילה מאיתך הוא רמז בעלמא, ואין מסתבר שיש לבנות עליו בניין גדול כמו הבניין שבונה כאן האר"י. אמנם צריך לראות שעצם הדברים עולה מתוך ההבנה הכללית של השבת, וגם מהמילים שקבעו לנו בתפילה. מנוחת השבת מיוסדת על הידיעה שהעולם נברא בחפץ ה', ושהשלמת הבריאה מבטאת את שביעות רצונו של הקב"ה בבריאה שברא. וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד. קביעות השבת לדורות, עניינה שמדי שבוע חוזר ה' להתבונן בעולם בשביעות רצון ומנוחת נפש. מכאן מוכח שה' שם את כבודו על העניין הזה, וישראל שהם נצטוו על השבת, יכולים להכיר ולדעת שמנוחתם וביטחונם מיוחסים אל ה', ואל רצונו הפנימי. הביטחון שהשבת נותנת לנו בתיקון השלם, עולה מדברי חז"ל שהשבת היא אחד משישים בעוה"ב.
הדברים עולים גם מפשוטה של התפילה, שהרי שבח מופלא זה על השבת, פותח בייחוד ה', אתה אחד ושמך אחד. במקורו זהו מצב של תיקון שלם, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. גם המילים יכירו וידעו מזכירים את הנאמר במלכויות של ר"ה, יכירו וידעו כל יושבי תבל, כל לך תכרע כך ברך. ההכרה והידיעה שבתיקון השלם תהיה לכל יושבי תבל, באורה של השבת, היא שייכת לבניך.
מקורות:
נוסח מנחה של שבת, שער הכוונות עניין מנחת שבת, שמות י"ז ז', זוהר ח"ג קכ"ט ע"א, זכריה י"ד ט', נוסח תפילת עלינו לשבח.
