רבי אהרן מקרלין זצ"ל, בשיר שחיבר לכבוד שבת, ומודפס בסידורים בזמירות לליל שבת, כתב כך: י-ה אכסוף נועם שבת המתאמת ומתאחדת בסגולתך, משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך, קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך, פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. ברצוני להשתדל לבאר מעט את הדיבורים הללו, המכוונים כמובן ע"פ סודות התורה שלימד האר"י.
מבואר בגמ', שהיו החכמים אומרים לפני כניסת השבת, בואו ונצא לקראת שבת כלה מלכתא. היציאה לקראת שבת, מובנת בכך ששבת איננה רק מצווה, לנהוג ביום השביעי באופן מסוים, אלא שהשבת כוללת בתוכה הארה אלוקית מיוחדת הבאה אלינו לכבוד שבת. אנו יוצאים לקראתה כיוצא לפני אורח גדול וחשוב שבא אלינו. קדושת השבת היא השכינה היורדת לארץ, וחלה על ישראל כאן בעולמנו, ומאירה את נשמתם ואת חייהם. השבת נועדה כדי שישיגו על ידה ישראל הארה עליונה של נוכחות אלוקית, ובה משיגים ישראל בחינה של חיבור לה'. חז"ל ביטאו בקצרה את העניין הזה, באומרם, השבת מוספת קדושה על ישראל.
שבת כלה מלכתא. נראה שיש כאן שתי בחינות בשבת. האחת היא השכינה שעומדת לפני קונה ככלה קרואה בנעימה, והשניה היא ההתגלות האלוקית היורדת לעולם כדי לנהלו ולמלוך בו. שתי הבחינות הללו מאירות בשבת, ואת שתיהן רצו החכמים לקבל בצאתם לקראת שבת.
הצירוף של שתי בחינות השבת זו לזו, מלמד שמחד השבת פונה אלינו בקריאה שיש בה מורא מלכות, ומאידך בחינה זו עצמה מחוברת כלפי מעלה בחיבור של אהבה ודבקות אל הבחינות העליונות של ההופעה האלוקית. משוך נועם יראתך, המשמעות היא שההופעה האלוקית של השבת מעוררת יראה, והדבר הזה הוא אופייני למלכות, כמו שאמרו במלך בשר ודם, שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. בכלל, השגת אלוקות היא תמיד בבחינת היראה, שהרי היראה היא היחס הבסיסי אל ה'. על הפסוק, ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, אומר אונקלוס, ותתבעון מתמן ית דחלתא דה' אלקך. לאמר, ההופעה של ה' בעולמנו היא על ידי מידת היראה.
אמנם, השכינה היורדת למטה למלוך ולהאיר בעולם, מחוברת בשורשה לגבהי מרומים. בראש כל סדר ההשתלשלות אנו מדברים על ספירת הכתר, שהיא רצונו של ה' למלוך בעולם ולהיטיב לנבראים. וכאשר מאירה השכינה בקדושת השבת, היא יונקת את הארתה מן הרצון העליון שכולו הטבה, זוהי הסיבה שמודגש בשיר רצון ה', לעם מבקשי רצונך, וגם, פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. הרצון הזה הוא הרוח הפועלת בכל הופעות הקדושה בעולם, והשבת בשיאה מייצגת את הרצון בעליונותו. זוהי בחינת רעווא דרעווין המאירה במנחת שבת, כמבואר בזוהר. כנראה, לכן מבקש רבי אהרן מקרלין, משוך נועם יראתך. שהיראה הזו תעביר אלינו את הנועם הבא מרצון ההטבה הכרוך בו.
מידת המלכות המופיע למטה, מחוברת כלפי מעלה גם עם הגילוי הרומז ומתגלה בשם העצם, שם הוי"ה. רבי אהרן מקרלין רומז על כך בבית הבא, כן נפשם תערוג לקבל נועם שבת, המתאחדת בשם קדשך. היחס הזה בבחינת המלכות המגלה ומייצגת את ההנהגה העליונה, הנקראת בפי המקובלים 'תפארת', מוכר לנו בכך ששם הוי"ה הכתוב בתורה, נקרא בפינו 'אדנ"י'. לאמר, ההנהגה העמוקה, המכונה בשם העצם, נראית אצלנו ע"י הופעת המלכות, המכונה בשם אדנות. ממש באותו מובן אומר רבי אהרן מקרלין, נועם שבת המתאמת ומתאחדת בסגולתך. סגולתך הכוונה כנראה נפלאותו של ההתגלות האלוקית. יש לנו לציין כאן את דברי הגר"א, שבשם הוי"ה מתגלה אין סוף. הבחינה המתגלה לנבראים מן האלוקים הנעלם, היא מבוטאת בשם הוי"ה, שם העצם.
קדושת השבת המתאחדת בתורתך. מידת תפארת מבוטאת בתורה, כמאמר הגמ', והתפארת זו מתן תורה. וכשם שבתפארת מאיר שם הוי"ה, כי כך מתגלה האלוקים בעולם, כך גם התורה מאירה שם, שהרי התורה היא גילויו ית' לנבראים. זהו הרמז שאמרו בגמ', אנכי נוטריקון, אנא נפשי כתיבת יהיבת. הכתוב בתורה על ה' בעצמו, כי הוא חייך ואורך ימיך, העתיקו מתקני התפילה, בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך, ונשמח בדברי תורתך, כי הם חיינו ואורך ימינו. בתורה ה' מגלה את עצמו אל ישראל. השבת מתאחדת בתורה, משום שהשבת בבחינתה העליונה מתאחדת עם האלוקים בשמים, המופיע בתורה.
רבי אהרן ממשיך לבקש, הצל מאחרי לפרוש מן השבת, לבלתי תהיה סגור מהם ששה ימים. הארת שבת הנפלאה לא נועדה כדי להאיר כאן ביום השביעי ולהסתלק במוצ"ש, אלא יש בחינה שאנו ממשיכים הארת שבת לימי המעשה. האר"י לימד בשער הכוונות, שזוהי הכוונה באמירת – ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו במוצ"ש, שבחינה כלשהי של הארת שבת תמשיך להאיר לנו בששת ימי המעשה.
להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן, לעטר את ישראל בתפארת. נהר היוצא מעדן הוא מקור הכח של עץ החיים שעמד בתוך הגן, ומתרגם אונקלוס, במציעות גינתא, במרכז הגן. מהנהר הזה מגיע גם שפע האור האלוקי הבא אלינו בשבת, הוא בחינת תפארת, שבה משיגים את א"ס, ובה מאירה התורה המגלה לנו את אור ה'.
מקורות:
שירו של רבי אהרן מקרלין בזמירות לליל שבת, בבא קמא ל"ב ע"ב, מכילתא שמות ל"א י"ד, דברים י"ז ט"ו, ספרי שם, דברים ד' כ"ט ובאונקלוס, הגר"א בליקוט שבסוף ספד"צ ד"ה להבין סוד הצמצום, דברי הימים א' כ"ט י"א, ברכות נ"ח ע"א, שבת ק"ה ע"א, דברים ל' כ', נוסח תפילת מעריב, תהילים צ' י"ז, שער הכוונות סדר ויהי נועם, בראשית ב' ט' ובאונקלוס.
