קיי"ל שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן, מלבד מצוות מסוימות, שאע"פ שהזמן גרמן, למדו עליהן מפסוקים שנשים חייבות בהן, כקידוש בשבת וכמצה בליל פסח. גם קריאת שמע היא אחת המצוות שנשים פטורות מהן, שהרי הזמן גרמה, זמני שכיבה וקימה. ומבואר בגמ', שנשים המקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא יש להן בזה קיבול שכר, והמובן הוא, שיש בזה קיום מצוה. ונחלקו הראשונים לגבי ברכת המצוות אם נשים מברכות או לא, ואין הוויכוח הזה נובע מהבדל בתפיסה לגבי עצם הקיום שיש בעשיית נשים במצוות אלה, אלא לגבי מילת ציוונו, אם היא מתאימה למי שאינו מחויב. וצריכים אנו להתבונן, מתי הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, כנאמר בשו"ע לגבי סוכה, ומתי יש לו קיבול שכר. וכמובן שהדבר תלוי בגדר הפטור, ובקשתנו להתבונן בעניין זה לבקש מוצא הדברים ופשרם.
ומקור הדין הכללי שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, הוא בסוגיא דקידושין, שלמדו מתפילין בבניין אב לכל מצוות עשה שהזמן גרמא, ותפילין עצמן למדו שנשים פטורות בהיקשא מתלמוד תורה, שהרי בתפילין נאמר, למען תהיה תורת ה' בפיך, ובתלמוד תורה נאמר, ולמדתם אותם את בניכם, ודרשו, בניכם ולא בנותיכם. ובאמת דרשות אלו צריכות ביאור, שהרי לכאורה אם פטור נשים מתפילין נלמד מת"ת, שהיא מצוה שאינה תלויה בזמן, לכאורה סיבת הפטור בתפילין גם איננה משום שהיא תלויה בזמן, וכיצד נלמד משם לכל המצוות התלויות בזמן? ואכמ"ל בדיונים המהותיים והעיקריים בדרכי דרשות חז"ל ובדיני התושבע"פ, וכאן עלינו להצטמצם בדיון על הלימודים האלה ומשמעותם, כפי אשר יאיר ה' את עינינו.
ונראה שיסוד פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא בפסוק בתורה, שהרי כתיב לגבי סוכה, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וביאור הפסוק בוודאי, שאין כל ישראל יושבים בסוכה, אלא רק האזרחים. וביאור המילה אזרח בדרך הפשט, הוא איש חשוב, כמשמעות הפסוק, ראיתי רשע עריץ, ומתערה כאזרח רענן. גם מצאנו בכמה וכמה מצוות ואיסורים שהתורה השוותה בהם את האזרח עם הגר. ונראה שהגר הוא העומד בקצה השני, ובין הגר לאזרח יכולים להיות כמה דרגות, ומצוות סוכה מחייבת רק את האזרח. וקשה להעלות על הדעת שאין קשר בין הפסוק הזה לדין שקבלנו בתושבע"פ שנשים פטורות ממצוות סוכה. אלא שבוודאי אין די בפסוק זה, וצריכים מקור לאיזה מצוות נלמד דין זה מסוכה, וגם להגדיר מיהו האזרח לעניין זה, ואת עניינים אלה למדו חז"ל בדרשותיהם.
ושאלנו שהרי בת"ת נשים פטורות למרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, וא"כ גם בתפילין לכאורה אין טעם פטור נשים מפני גרימת הזמן. נראה שלא למדו שנשים פטורות מתפילין מהיקשא מת"ת, אלא למדו מת"ת מיהו האזרח לעניין תפילין. וכפי הנראה הבינו חז"ל שהחייבים בתלמוד תורה לעצמם, וגם ללמד לאחרים, הם אלה שחייבים לקיים גם מצוות שהזמן גרמא.
ואם כנים הדברים, למדנו שפטור נשים ממ"ע שהז"ג, איננו מפני שצורת המצווה הנכונה איננה שייכת בנשים, אלא התורה לא הטריחה אותן. ולכן אם הן מקיימות המצווה יש כאן קיום מצווה מדאורייתא. ומה שאמרו – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, הכוונה היא שקים להו לחז"ל שהפטור הוא משום שצורת המצווה איננה דורשת את העניין ההוא. כמו פטור מצטער בסוכה, שעליו אמרו שהפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, הכוונה היא שאם מחמיר בזה הוא פועל בניגוד לצורת ומגמת התורה, שתהיה הסוכה מקום דיורים, ואין דרך דיורים בישיבת חובה. ואכה"מ לדון באדם המתאמץ להתחייב בסוכה, למרות שהוא מצטער, באופן שבשעת קיום המצווה כבר לא יתקיים צערו.
ונראה עוד, שבמצוות שהז"ג, כוונת התורה שע"י שהגברים מקיימים אותן, נקבעת בזה צורת העם בקיום זה. ולמשל, חג הסוכות נקרא כן גם לנשים, והן חייבות בקדושתו ובשמחתו, אע"פ שהן פטורות מן הסוכה. וכנראה ע"י שהגברים יושבים בסוכה מצטייר הדבר שישראל כולם יושבים בסוכה. ולפ"ז אישה היושבת בסוכה מקיימת את המצווה לגמרי, והרי זה כאדם המקיים את המצווה בצורתה השלמה, אע"פ שגם בפחות מזה מתקיימת המצווה.
והגמ' בסוכה הביאה ברייתא בעניין פטור נשים בסוכה, וכך נאמר בה – אזרח זה אזרח, האזרח להוציא את הנשים, כל לרבות את הקטנים. ובגמ' הקשו שם, מה צורך בברייתא זו, והשיבו, שהיא נצרכת כדי שלא נלמד חיוב נשים בסוכה מצד תשבו כעין תדורו, או מהיקשא מחג המצות. ובפשטות גמ' זו סותרת לגמרי את דברינו, ואיך אפשר לשאול שלימוד זה מיותר, אם ממנו מתחיל כל הלימוד כולו.
ונראה, שדרכי לימוד פסוקי התורה בדרשות חז"ל ובתושבע"פ להעמיד מערכת שלמה של קריאת מילות התורה ודקדוק בהן, לפי כללים מיוחדים של הקשבה לרמזי פסוקי התורה. וכך גם כאן, נראה, שבפשוטה של תורה תחילת הלימוד הוא כדברינו, ומבואר בפסוק שלא כל ישראל יושבים בסוכה. אבל דרך הלימוד מכאן והלאה אינה בחיפוש הביאור הפשוט למילה אזרח, וכפי הנראה אין ביאור אחד ומוכרח למילת אזרח, וחזינן, שבכל מקום בתורה מוזכר אזרח בניגוד לגר, ובמ"ע שהז"ג הגרים הזכרים חייבים. וכפי הנראה חז"ל מצאו דרך לרמוז בפסוק מי הוא אזרח לעניין זה, ובדרך דרשות אלו אין טעם לדרשת הברייתא האזרח להוציא את הנשים. ובפרט שבברייתא עצמה מתפרשת מילת אזרח בין לנשים בין לגברים, כמו שדקדקו שם בגמ', ורק מה' הידיעה דרשו למיעוטי נשים. ועל כרחך אין ברייתא זו עוסקת במקור הדין הראשון, השייך לפשוטה של תורה.
מקורות:
קידושין כ"ט ע"א במשנה, שו"ע או"ח תרל"ט סעיף ז', קידושין ל"ה ע"א, שמות י"ג ט', דברים י"א י"ט, ויקרא כ"ג מ"ב, תהילים ל"ז ל"ה, סוכה כ"ח ע"א.
