אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, את ה' אלוקיך. בפשטות יראת שמים היא יראה מאלוקי עולם בכבודו ובעצמו, והשימוש במילה שמים הרווח בלשונות חז"ל, וכן היראה משמו של הקב"ה, כדברי הכתוב, את שם ה' אלוקיך תירא, הם לשונות מושאלים בלבד. אמנם בפסוק הזה, כשמדובר על יראת השם הנכבד

באמצע התוכחה, נאמר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב, מרב כל. ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך, ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. בקריאה ראשונה נראה שמדובר כאן על חשיבות העבודה לפני ה' בשמחה. ואם כי פסוקים רבים מורים על חובה זו, מ"מ בפסוק הזה יש קושי גדול לפרש כן, משום שמהבנה זו יצא שכל ייסורי

את ד' האמרת היום, וד' האמירך היום. בפרשה קטנה זו מציגה התורה את ההדדיות שבקשר שלנו עם הקב"ה. מופיעים כאן דברים שאנחנו עשינו בשבילו, ודברים שהקב"ה עשה בשביל עם ישראל. אנחנו הכרנו בבורא העולם כאלוקים, והוא בחר בנו ועשה אותנו לעם סגולה, וזו מתנה נפלאה שקבלנו ממנו. מעניין מאד לראות, שבתוך הדברים מוזכרת פעולה אחת בשני הצדדים. את ד' האמרת

  וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך, ארמי אובד אבי, וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. הפסוק הזה פותח את פרשת מקרא ביכורים. התורה מצווה את היהודי המביא מראשית פירות שדהו לה', לומר לפניו דברי שבח ותודה על טובותיו לישראל, כשחלק מרכזי בסיפור הוא גאולת מצרים. לכן הפסוקים האלה הם גם הבסיס להגדה, כדברי המשנה