ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, לטוב לך. המילים – כי אם, נראות כאילו זו דרישה קטנה וקלה. חז"ל שאלו – אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והשיבו – אין

יש בידינו שני פירושים מחז"ל לפסוק והלכת בדרכיו. אונקלוס מתרגם, ואזלת באורחן דתקנן קדמוהי. פירוש, הציווי הוא לנהוג באותן דרכים שהן ישרות ומתוקנות בעיני ד'. לעומת זאת, חז"ל בספרי מפרשים את הציווי, ללכת בדרכים שד' בעצמו הולך בהם. אלו דרכי הקב"ה, שנאמר ד' ד' א-ל רחום וחנון. מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון. בעוד שאונקלוס מבין

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך, על הארץ הטובה אשר נתן לך. בפסוק זה נלמדת מצוות עשה מן התורה לברך ברכת המזון. ההשקפה הראשונה רואה כאן את החובה הפשוטה, לשבח את ה' על ההנאה והתועלת שיש לאדם באכילת שובע. ואכן, מצאנו בגמ', משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. והמשמעות היא שעל עצם האכילה והשביעה התחייבו בברכת הזן,

פרשת עקב – ארץ הנהרות וארץ הגשם כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא, אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים. פסוקים אלו, בקריאה ראשונית, מלמדים על מעלה טכנית שיש לארץ ישראל, על מצרים, משום שבמצרים החקלאות מקבלת את