וזבחת פסח לה' אלוקיך צאן ובקר, במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. הפסוק הזה לפי פשוטו, סותר את מה שנאמר במפורש בפרשת בא, דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם, מן הכבשים ומן העזים תיקחו. כדי ליישב את הסתירה הזו, הביא רש"י

לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו, במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו. מן הפסוק הזה נלמד לאו דאורייתא, על אכילת מעשר שני מחוץ לחומה, כמבואר ברמב"ם, כל האוכל כזית מעשר שני, או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים, לוקה, שנא', לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך, תירושך ויצהרך. כך למדו בגמ'

הסוגיה של בית המקדש, והחובה להעמיד בו את עיקר העבודה לד', היא סוגיה גדולה ומהותית, שהתורה מרחיבה בה בפרשת ראה. כמה פעמים חוזרת התורה על האיסור לעבוד שום עבודה של קרבנות מחוץ למקום אשר יבחר ד'. הקרבת קרבנות מחוץ למקדש זהו איסור שחוטי חוץ, שחייבים עליו כרת, כמו שכתוב בפרשת אחרי מות. גם מצוות עבודה שאינם קרבנות, כמעשר שני וכדומה,

כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך, הזכר תקדיש לה' אלוקיך, לא תעבוד בבכר שורך, ולא תגוז בכור צאנך. לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה, במקום אשר יבחר ה', אתה וביתך. וכי יהיה בו מום, פיסח או עיוור כל מום רע, לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו, הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאייל. זוהי מצוות בכור בהמה טהורה, שקרב על המזבח תם,