אחרי שובו של יעקב לארץ כנען, כתוב, ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל. המזבח נקרא בשם, והשם הוא – א-ל אלוקי ישראל. כך פירש רשב"ם: אל אלוקי ישראל, שהצילני מלבן ומעשו, כלומר, האלוקים הוא אלוקי יעקב, וכמו שקורין שם אדם אליעזר, עמנואל, כמו כן נקרא המזבח כך וכמו שפירשתי – פשוטו. קרוב לזה נאמר בראב"ע, וגם הרמב"ן הביא

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צווארו וישקהו, ויבכו. זהו המפגש בין יעקב ועשיו, כשעל המילה וישקהו בספר התורה (ע"פ המסורה), מופיעות נקודות. רש"י מבאר: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר, שלא נשקו בכל לבו, אמר רשב"י, הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. המשפט, הלכה

שמעון ולוי, אחי דינה, יצאו להילחם את מלחמת אחותם. הם ענו במרמה את אנשי שכם בהצעתם להיות לעם אחד, אם יהיו אנשי שכם כמותם, להימול להם כל זכר. ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבואו על העיר בטח, ויהרגו כל זכר. יעקב אבינו, לא ראה את הדבר בעין יפה, והוא הוכיח