ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור. המלחמה הגדולה הזו הוטלה גם עלינו, עם ישראל במצוות עשה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח. והלב תמה ומבקש להבין, מהי רעתם הנוראה של עמלק, שעומדת לדורות, ומחייבת אותנו להשמידם? באיזה אופן פוגע עמלק בעצם כבודו ית', כמו שאמרו חז"ל, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו? ומה מעורר את המלחמה הגדולה הזו, שמנהל השי"ת בעמלק?
כשנשלח שאול המלך ע"י הנביא שמואל להכרית את עמלק, נאמר: וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אותם. מבואר שהשמדת עמלק איננה רק בגלל מעשי אבותיהם, בדור יציאת מצרים, אלא בגלל החטאים של עמלק באותו הדור. מכאן למד אולי הרמב"ם, שגם לעמלק ניתנה האפשרות לקבל על עצמם שבע מצוות בני נח, ולבטל את החובה להשמידם, שהרי אם אינם חטאים אין טעם וסיבה להשמידם. ועדיין אנו צריכים להתבונן מהו החטא הגדול של עמלק, שמחמתו חמור דינם כל כך, שבשעת מלחמה הורגים מהם כל נשמה?
המלבי"ם הבין שעמלק יצא למלחמה על ישראל, לא מחמת הסיבות שעמים נלחמים בגללן. לדבריו, המלחמה של עמלק היתה כנגד האמונה בה' שעם ישראל הוביל. עמלק רצה לבטל את שם ה' שהתפרסם בכל העמים מכוחה של יציאת מצרים וניסיה הגדולים. הנחה זו, מאפשרת להבין יותר טוב מדוע דינו של עמלק חמור כל כך, יותר מכל העמים האחרים, שרבים מהם הרבו להרע ולפשוע במשך הדורות. אלא שהתבוננות בפרשת מלחמת שאול בעמלק מראה פנים אחרות בסוגיה זו.
כששמואל הנביא שיסף את אגג מלך עמלק לפני ה' בגלגל, אמר, כאשר שיכלה נשים חרבך, כן תשכל מנשים אמך. למדנו א"כ, שחטאו של עמלק היה הרג ורצח, שהרי אין מסתבר שאגג נהרג על חטא אחר מהחטא שעליו אמורים עמלק להיהרג. בפרט, שאותם רבים שנרצחו ע"י אגג, לא היו בדווקא בני ישראל, שהרי לא מצאנו באותה תקופה מלחמות של עמלק בישראל, ומכאן שעמלק נתבע על רצח בני אדם. לכאורה נראה כך גם בדברי התורה ביחס למצוות מחיית עמלק, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלוקים. משמעות הפסוק שעמלק נתבע על כך שהשמיד באכזריות את החלשים והנחשלים בישראל, ולא היתה בו אפילו מעט יראת אלוקים שדי בה כדי להימנע מפשעים שכאלו. גם המן הרשע, שהיה אגגי, וכפי מסורת חז"ל היה מזרעו של עמלק, היה רוצח המונים, ומפני הפגיעה בכבודו החליט להשמיד עם שלם, אנשים, נשים וטף.
אם כנים הדברים, וחטאו של עמלק הוא רצח, צריכים אנו להשתדל להבין מה היה מיוחד ברצח של עמלק, במה הוא היה שונה מכל העמים באותם הימים, שכפי הנראה לא התרחקו יתר על המידה מהריגה ורצח. פרעה מלך מצרים השליך את ילדי העברים ליאור, ועליו לא הוכרזה מלחמה אלוקית מדור דור. ככל הנראה הרצח של עמלק נבע מתכונתו של עשיו, על חרבך תחיה, ובכל זאת מה היא העמדה המיוחדת של עמלק בנושא הזה, שמעמידה אותו כאויב מהותי לבורא עולם? צריכים אנו גם להבין מהי מקורה של השנאה התהומית של המן לישראל, שהרי המן מכונה במגילת אסתר, צורר כל היהודים, וצריכים אנו להבין מהו המשותף בין הרצח כשיטה אצל עמלק, לבין שנאתו לישראל.
מה שנראה בעניין הזה, שעמלק תופס שכח הוא העיקרון הקובע בעולמנו. בעוד שבני אדם, בדרך כלל, משתדלים לפתור חיכוכים ע"י פשרה, מתוך אמון בטוב האנושי ובאפשרות להגיע לשלום, עמלק מאמין שהמאבק הוא העיקרון, והשלום איננו אפשרי. האפשרויות הן, או שאני אנצח ואהרוג את שכנגדי, או שהוא יעשה זאת לפני. ברור שעמלק מעדיף להרוג מאשר להיהרג. עמלק מכיר צורת הכרעה נוספת של מאבק, הכנעה, ולפעמים די בה, ואין צורך לרצוח, אבל לעולם הכח הוא המוביל.
הרצח כשיטת חיים מנוגד בוודאי לרצונו של הקב"ה, וברור שהוא מעורר את ה' למלחמה בעמלק, שהרי על חיים של אדם פרטי נאמר, ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם. אבל נראה שיש בגישתו של עמלק גם התנגדות למשהו מהותי בנוכחות האלוקית בעולם, שהרי השלום הוא שמו של הקב"ה, כמאמר חז"ל. עולם שאין בו שלום איננו ראוי להיות עולמו של ה', ולכן נוכחותו של עמלק שוללת את שלימותם של שם ה' ושל כסאו. זוהי כנראה גם הסיבה לשנאה הגדולה של עמלק לישראל, שהרי עיקר עניינם של ישראל הוא להעיד על הבריאה האלוקית, ועל הטוב הטמון בבריאה.
מקורות:
שמות י"ז י"ד-ט"ז, דברים כ"ה י"ט, מכילתא שמות י"ז ט"ז הובא ברש"י שם, שמואל א' ט"ו י"ח, מלבי"ם דברים שם, שמואל א' ט"ו ל"ג, דברים כ"ה י"ח, בראשית כ"ז מ', שם ט' ה'.
