ספר דברים כולל את נאומו של משה לפני מותו. הוא מכונה אצל חז"ל משנה תורה, משום שכוונת הנאום היתה לפרש את התורה, כדברי הכתוב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. רבותינו הראונו איך מצוות רבות, שנזכרו כבר בארבעת החומשים חוזרים שוב בספר דברים בתוספת ביאור. יחד עם זאת, יש ברצוננו להראות את היסודות הגדולים שהספר מלמד, שהם ביאור לכל התורה.
הזכרנו כבר שבמדרש רבה בתחילת התורה, דרשו את חמשת הפעמים שכתוב שם את המילה אור על חמישה חומשי התורה. לפי זה, הפסוק ויקרא אלוקים לאור יום, רומז על ספר דברים. בגמ' העמידו חז"ל את הפסוק הזה וביארוהו, קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא. באותו מובן, ספר דברים בא להעמיד את ישראל על תפקידם להעמיד את מלכות הקדושה בארץ ישראל. מכאן הפתיחה של הספר בפרשת מינוי דיינים, ובגודל החובה לשפוט משפט צדק, כי המשפט לאלוקים הוא. מכאן מגיע גם ריבוי הפרשיות העוסקות בסדרי ההנהגה של ישראל כעם, שכולם מכוונים כדי להביא לידי ביטוי את קדושת ישראל ואת השראת השכינה. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו, המלך, מרכז ההנהגה המדינית, הוא בחירה אלוקית, והוא מחויב לייצג את רצון ה'. הנביא הוא הנציג של ה', כדי להשיב על שאלות היחיד והפרט. השופטים מופקדים על הצדק והמשפט, והשוחד אסור באופן מוחלט. בעניין הזה יש להזכיר את העובדה שבית הדין נקרא בפ' משפטים, אלוהים, ויש לומר שהשורש לזה הוא העניין של ה' במשפט צדק, כדברי המשורר בתהילים, אלוקים נצב בעדת א-ל, בקרב אלוהים ישפוט. גם משה רבנו, בתארו ליתרו את מעשיו עם העם, מנסח את הדברים כך: כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו.
כל זה נשען על קדושת ישראל, ככתוב, כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש. ואע"פ שהפסוק הזה נאמר על מחנה המלחמה, יש בו כדי ללמד על המקום שבו ישראל חיים, שהוא מקום השכינה. וניהול נכון שלו, נדרש מהנוכחות האלוקית בישראל.
במרכזו של מחנה ישראל נמצא מקום המקדש, שהתורה עסוקה בו בהרחבה בפ' ראה, וגדרו הוא, המקום אשר יבחר ה'. מכאן נגזר שמו של המקום בפי חז"ל, בית הבחירה, משום שעיקר עניינו הוא המקום הנבחר ע"י ה'. על המקום הזה נאמר, והיו עיני וליבי שם כל הימים, וישראל הפונים לשם משיבים בפנייתם לבחירה האלוקית. מכאן נובעת הקפידה שלא לעבוד את ה' במקומות נוספים, עד הציווי להקפיד שיחוגו את החגים דווקא שם. הריכוז של העם כולו מסביב למקום העבודה האמיתי, הוא הכרחי כדי שתהיה תורה אחת ומשפט אחד לישראל, ושאלוקים אחד ישכון בכולם.
אבל כל המצוות הללו, העוסקות בצד המעשי של מלכות ישראל, תלויות בתפיסת עולם שמכוחה מגיעה האפשרות להעמיד בעולם את המציאות של אומה היודעת את ה', כהגדרתו של הרמב"ם.
לכן מופיעים בפ' ואתחנן עקב יסודות גדולים, שהם הבסיס למאמץ לתקן עולם במלכות שדי. רק מי שיודע את יסודות היהדות, יכול להפעיל את החברה האנושית וליצור בה אחדות ושיתוף נכון, על בסיס האמון בה', באדם שהוא ברא, ובעולם שבו האדם חי. אדם וחברה החיים בלי אמונה בסיסית בייחוד ה', תופסים את הקיום בעולם כקרב, שרק מי שנילחם כראוי, יכול להצליח בו. ייחוד ה' ומניעת עבו"ז דרושים גם כדי להעמיד חברה הוגנת, שהצדק משמש בה הכח המרכזי, משום שבעולם בלי אמונה, רק צרכים אישיים מפעילים את המציאות, ואין סיכוי לאמת ולצדק, לחסד ולמשפט.
רק הברית שה' כרת עם ישראל, יכולה להביא את היחידים בישראל להתאחד סביב ההנהגה שהעם מקים, ולכבד את ההכרעות שלה, משום שהיא מייצגת את השכינה ואת קדושת ישראל. כאשר דוד שומע את גליית, שמחרף מערכות ישראל, הוא מבין את הדברים אחרת. גליית לדידו של דוד מחרף מערכות אלוקים חיים. שכן ישראל הם מקום הקדושה בעולם.
העיקרון הזה בולט במיוחד בציווי של התורה הנוגע לשופט אשר יהיה בימים ההם, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה', ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. האדם בעמידתו מול ה', יודע שאין הוא עומד לבדו, אלא כנסת ישראל כולה, בת בריתו של הקב"ה, עומדת איתו, והכרעותיה מחייבות אותו, ורק מתוך הצטרפות לכלל ניתן לקיים את דבר ה' שבתורה.
האמונה בה' ובבריתו עם ישראל, היא התשתית להעמדת כל דרכי הקדושה בעם ישראל.
מקורות:
דברים א' ה', בראשית א' ה', פסחים ב' ע"א, דברים א' י"ז, שם י"ז ט"ו, שמות כ"ב ז', תהילים פ"ב א', שמות י"ח ט"ו-ט"ז, דברים כ"ג ט"ו, שם י"ב ה', מלכים א' ט' ג', רמב"ם פ"א מעבו"ז הל"ג, תפילת עלינו לשבח, שמואל א' י"ז כ"ו, דברים י"ז י'.
