הבאנו למעלה את דברי הטור בסדר מנחה של שבת – ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". והוסיף הטור לדבר על סדר הפסוקים – ונוהגים באשכנז לומר תחלה, צדקתך צדק לעולם, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך כהררי אל, ובספרד אומרים תחלה, צדקתך כהררי אל, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך צדק לעולם. וזה נכון יותר, שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. ובשער הכוונות כתבו, דע כי סדרן הם כמנהג ספרד, צדקתך כהררי אל, וצדקתך אלוקים עד מרום, צדקתך צדק. שלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממטה למעלה. לכאורה האר"י מצטרף לנאמר בטור, שאומרים את הפסוקים לפי סדרם בתהילים, שלא כמנהג אשכנז ובני איטלייא, שמהפכים אותם ממטה למעלה, מסוף ספר תהילים לתחילתו. ומנהגנו בני אשכנז נותר בלא הסבר.
ובערוך השולחן כתב, והאשכנזים אומרים מקודם 'צדקתך צדק', ונראה לי משום דהך קרא הוא נגד משה רבינו, דסיומא דקרא הוא 'ותורתך אמת', ולכן לכבודו הקדימוהו. ממנו למדתי שני דברים, האחד, שיש לחשוב ולהתבונן בסדר הפסוקים הנהוג בנוסח אשכנז לפי תוכן הפסוקים, ויש בזה סברא, לכאורה, ולא לסדרם על סדר מקומם בספר תהילים. והשני, שג' הפסוקים אמורים להיות מכוונים כל אחד כנגד אחד הצדיקים שמתו בעת הזאת, יוסף, משה ודוד. ולדעתו הקדימו את משה, מפני כבודו, שהוא כבוד התורה, ולכן מתחילים בפסוק, צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת.
ולמעלה כתבנו, ששלושת הצדיקים האלה מייצגים שלוש מידות עליונות שעניינם הוא למשוך את האור העליון ולהורידו לארץ, דעת, יסוד ומלכות. ואם כנים דברינו, הסדר אמור להיות, משה – דעת, יוסף – יסוד, דוד – מלכות. ונראה שיש כאן שלוש בחינות שונות, שמכוחן יורד האור העליון ומופיע למטה. הבחינה הראשונה היא סוד הדעת, שממנה ירדה תורה לעולם. משמעות הדברים שיש לדעת המתגלה בתורה כוח מיוחד של האמת המעידה על עצמה ותובעת את מקומה בעולם. וזהו הכתוב – צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. כוחו של הצדק האלוקי הוא נצחי ומנצח לעולם, בגלל התגלות האמת שבתורה. על הפסוק במשלי, חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, כתב המהר"ל, התורה שהיא החכמה, ולכך לא כתיב חכמה רק חכמות, שהיא חכמה העליונה שאין אחריה דבר, והחכמה הזאת היא בחוץ תרונה. כלומר, שמתחייב דבר זה מן החכמה של תורה אל כל בני אדם, וזהו בחוץ תרונה. ומשמעות דבריו שעצם מציאות התורה בעולם מעוררת את הקריאה לכל בני האדם לעשות את הטוב והישר, מצד החכמה והאמת שבה. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת.
הפסוק השני הוא, וצדקתך אלוקים עד מרום, אשר עשית גדולות, אלוקים מי כמוך. מילות הפסוק מלמדות על גדולת המפעלים האלוקיים, כששורש הגדולה הזו הוא מקורה – עד מרום. הדברים מגיעים לייחודו ית' המתגלה ונודע מכח גדולת מעשי ה' – אלוקים מי כמוך. ונראה שכך מלמד הכתוב על מידתו של יוסף, יסוד. מידה זו יש בה כח לשאוב שפע מגבהי מרומים, ולהורידו עד תחתיות ארץ. שורש המידה הזו הוא ברצון העליון, רעווא דרעווין, שמכוחו נמשכת ההשפעה ברצון ובאהבה. וידוע מתורת האר"י, ששורש רעווא דרעווין הוא במידת יסוד.
הפסוק השלישי הוא, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'. הצדקה האלוקית יורדת למעמקי המציאות, תהום רבה, מפני כוחה הגדול, כהררי אל. שם מתגלית דרכה של מלכות ה', להושיע לעניי ארץ, אדם ובהמה תושיע ה'. כמו שמבאר הפסוק את מלכות שלמה, יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. מתוך ומחמס יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו. וכדברי הנביא – והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד.
ונראה עוד, ששלושת פסוקים אלה מבארים ג' בחינות של השבת. השבת כמייצגת את הנוכחות האלוקית בעולם, ומחייבת בני אדם לכבדה, כנגד הדעת המתגלה בתורה. זו השבת של ישעיהו – אם תשיב משבת רגלך, עשות חפצך ביום קדשי. השבת שמייצגת את הרצון האלוקי העליון השופע ומשפיע, כנגד היסוד, זו השבת של שביעות רצונו של ה' בבריאה ואהבתו אותה, וממנה מגיעה בחינת רעווא דרעווין. והשבת שמייצגת את מלכות ה' ואת כוחה לשלוט בעולם ולהנהיגו אל התכלית, ומחמתה השבת היא אחד משישים בעולם הבא.
ואם כנים הדברים, זכינו לטעם והבנה בסדר הפסוקים לפי מנהג אשכנז. ואל ירע בעיניך שמשה מופיע לפני יוסף, למרות שבסדר ימות עולם, יוסף היה לפניו. ראשית, חשיבותו של משה, וכבודה של תורה מצדיקים את הקדמתו. ועוד, שרבותינו ראו בדעת את הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה.
מקורות:
טור או"ח סי' רצ"ב, תהלים ל"ו ז', שם ע"א י"ט, שם קי"ט קמ"ב, שער הכוונות דרוש תפילת מנחה של שבת, ערוך השולחן או"ח רצ"ב סעיף ו', משלי א' כ'-כ"א, נתיב התשובה למהר"ל פ"א, דעת האר"י בעניין הקשר בין רעווא דרעווין ליסוד תמצא בקיצור בכללות האילן לרמח"ל פ"ח מ"ג, תהילים ע"ב י"ד-ט"ו, ישעיהו ט"ז ה', שם נ"ח י"ג.
