ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. ובהמשך, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. וברש"י, את החיים ואת הטוב – זה תלוי בזה. אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך המוות. בהמשך מראה רש"י כיצד מפורטים הדברים הטובים שה' דורש מאיתנו, והשכר שיבוא עליהם, והדברים הרעים האסורים, והעונש שיבוא על עשייתם. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, וברש"י, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו – בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר – ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך. רש"י מאריך כדי להשיב על קושי. החיים בפסוקים אלו נזכרים כתמורה שה' נותן לשומרי מצוותיו, ומדוע הכתוב מזהיר לבחור בחיים, היה ראוי שיזהיר לבחור בטוב, ולא בחיים. את זה מבאר רש"י, שדרך האב להורות לבנו את הדרך הטובה עבורו, שהרי הוא חפץ בטובת בנו, ולא רק במה שהוא דורש ממנו.
ביאורו של רש"י הוא פשוט וחלק, ואין בו נפתול ועיקש. אמנם נראה להציע ביאור אחר, על פיו, החיים והמוות אינם שכר ועונש, אלא הם הטוב והרע בעצמם.
ראשית, דבר ברור מסברא ומפורש בתורה, שהמצוות שה' מצווה אותן הן טובות מצד עצמן, ולא רק מצד השכר המגיע עליהן. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים. אין דרך לפרש שטובת המצוות היא השכר שיבוא עליהן, שהרי א"כ אין כאן נימוק למה ניתנו, וה' יכול היה לתת מצוות אחרות ולהבטיח עליהן שכר. כוונת הכתוב היא שעצם המצוות הן טובות. זהו פירושו של הפסוק הבא – וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. למרות שעשיית המצוות היא לטובתנו, הקב"ה יחשיב לנו את עשייתם לצדקה, למעשה ראוי לשבח.
כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובהמשך, ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום. הרמב"ם הוכיח מכאן שיש טעם למצוות מצד עצמן, שהרי הכתוב מדבר על מה שיאמרו העמים שישמעו את החוקים. והוסיף הרמב"ם, שאם היו חוקי התורה בלי טעם, היו העמים אומרים, עם סכל וטיפש הגוי הקטן הזה, ולא – עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. המקום המפורש בתורה, בעניין הזה, הוא לכאורה מה שכתוב כהקדמה לפרשת עריות. ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, החוקים והמשפטים נותנים חיים לאדם.
בפסוק הזה אנו יכולים ללמוד גם שלמצוות יש קשר אל המושג חיים, וחי בהם. מודגש בכמה מקומות בתורה שיש קשר בין המצוות לחיים עצמם. כך אנו חוזרים אל הגן שנטע ה' בעדן, עבור האדם אשר יצר. שם עמד עץ החיים בתוך הגן, כלשון הכתוב, ומתרגם אונקלוס – במציעות גינתא, במרכז הגן. השפע המרכזי, שאותו ייעד הצור ליצירו – הוא החיים בעצמם.
האדם גורש מגן עדן, והכרובים ולהט החרב המתהפכת הושמו כדי לשמור את דרך עץ החיים, ולמנוע מהאדם להגיע אל פירותיו. אמנם לא נמנעה לחלוטין גישתו של האדם אל העץ ואל החיים, שהרי פסוקי הנביאים כינו את התורה עץ החיים, ואמרו, עץ חיים היא למחזיקים בה. ואין ספק שבאומרם כך התכוונו לרמוז שמשהו מכוחו המופלא של עץ החיים גנוז בתורה שלפנינו. לזה גם התכוונו מתקני הברכות, שתקנו את נוסח הברכה שמברך העולה לתורה אחרי הקריאה – אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. מתוך התורה עולים חיי עולם. הברכה מייחסת לחיים הללו כח של נטיעה, וביחד עם הביטוי חיי עולם, אנו מתחברים אל עץ החיים הנטוע בגן, שאוכל פירותיו חי לעולם.
כל זה מביא אותנו להבנה שגם הפסוק שלנו מיוסד על פרשת גן עדן. שם נמצאים שני עצים, האחד כרוך בו מוות, כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והשני הוא עץ חיים. גם הטוב והרע נמצאים שם, וכנראה הרע הוא מקור המוות, והטוב קשור וכרוך בחיים.
תוכן הדברים שהתורה ומצוותיה מכוונות אל החיים ואל העצמתם. התורה רוצה להקביל לגמרי את הטוב והחיים, שהרי אין טוב אלא שפע אלוקי, והשפע הזה הוא – חיים, ככתוב, באור פני מלך חיים. המצוות מקרבות אותנו אל ה', ומעצימות את חיינו. לפי זה, מסיימת התורה לצוות – ובחרת בחיים, ולא, ובחרת בטוב, כדי להדגיש שאין בחירה בטוב שאיננה בחירה בחיים.
מקורות:
דברים ל' ט"ו וי"ט וברש"י, תהילים ט"ז ה', דברים ו' כ"ד-כ"ה, שם ד' ו' וז', ויקרא י"ח ה', בראשית ב' ט' ובאונקלוס, ברכות העולה לתורה, בראשית ב' י"ז, משלי ט"ז ט"ו.
