הבאנו למעלה את דברי מרן בכס"מ, שפירש שמילת בקומך מתפרשת על כל הזמן שבני אדם נעורים בו, ולפי זה זק"ש של שחרית מדאורייתא כל היום, אלא שרבנן תקנו שיהיה זמן ק"ש עד שלוש שעות, כדי שיסיימו ק"ש סמוך לסוף זמן תפילה, שהוא בארבע שעות, וגם יסמכו גאולה לתפילה. וכתבנו, שריהטא דשמעתא בגמ' ובראשונים ששלוש שעות הוא זמן ק"ש מדאורייתא, וגם
אמרו בגמ', כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר, ארבע. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). נחלקו האמוראים כאן, האם שלוש הפעמים שכתוב בתורה היום ביחס לשבת,
רבי יהודה הלוי, בשיר לכבוד שבת, כתב פזמון, שחוזרים עליו אחרי כל בית, ובו נאמר – יונה מצאה בו מנוח, ושם ינוחו יגיעי כח. הפיזמון הזה, מיוסד על שני מקורות מכתבי הקודש. האחד, היונה ששלח נח מן התיבה לראות הקלו המים מעל פני האדמה. שם נאמר, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני
אמרו חכמים במשנתם, מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר. ובגמ', חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר, ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק
השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות, להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קדש נפשי חולת אהבתך, שבת קדש נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך. אלו הן מילותיו של הבית הרביעי משירו של רבי אהרן מקרלין זצ"ל, והלב מבקש להבין משהו מעומק המילים הנשגבות הללו. המובן הראשון העולה מדברי השיר, שקדושת השבת חלה על האדם כולו, מגובה שורשו בנשמה
