הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הניח את אצבעו על כך, שחג הסוכות סוגר שני סדרים של מועדים בתורה. בכמה מקומות התורה מעמידה סדר של שלוש רגלים, וסוכות הוא האחרון שבהם. אמנם חג הסוכות הוא גם המסיים את מועדי החודש השביעי. לדבריו, עלינו לעיין ולדעת, אלו עניינים בחג הסוכות שייכים אליו כאחד מן הרגלים, ואלו עניינים מופיעים בו כאחד ממועדי החודש השביעי.
הגר"י הוטנר זצ"ל, מאריך לבאר כיצד כל מעלות הקדושה של ישראל, שניתנו להם ביציאת מצרים ובמתן תורה, נפגעו וחסרו בחטא העגל. כל עמל התפילה של משה רבנו, בפעמיים ארבעים יום של תפילה, נועד להחזיר אותם למעלות ההן, בדרך של תשובה. הדרך הזו של מעלות ישראל, יש בה חידוש נפלא, שהיא איננה אמורה להסתלק גם במצב של חטא. מהבחינה הזו מגיעים מועדי החודש השביעי. ר"ה ויוה"כ הם שורש לכפרה ולסליחה בעקבות התשובה, כשיוה"כ הוא גם המועד שבו התקבלה בקשתו של משה, ילך נא ה' בקרבנו, והתחדשה השראת השכינה בישראל. ביום הכיפורים ניתנו גם הלוחות השניות, כמבואר בכתוב. מהבחינה הזו יום הכיפורים הוא יום מתן תורה, כפי שנאמר במשנה, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, ובהמשך, וכן הוא אומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, ביום חתונתו, זו מתן תורה. המשמעות היא שכמו שיש לנו חג השבועות, שהוא זמן מתן תורתנו, יש לנו גם מועד למתן תורה במהלך של תשובה, וזהו יוה"כ. אחרי יום הכיפורים מגיע חג הסוכות, שהוא בעצם ביטוי ליציאת מצרים ולבחירת ישראל על דרך התשובה, כמו שחג המצות הוא שמחת יציאת מצרים בדרך הראשונה.
בספר יתרון האור כתבנו שלפי פשוטם של דברים, כל מועדי החודש השביעי הם לכבוד תחילת השנה הטבעית, כשעל חג הסוכות נאמר בתורה במפורש, וחג האסיף תקופת השנה, וברש"י, תקופת השנה – לשון מסיבה והקפה, בחזרת השנה בתחילת השנה הבאה. על יום הכיפורים כתוב בנבואת יחזקאל, בראש השנה בעשור לחודש. גם בתורה עצמה, בפרשת היובל, משמע שיוה"כ הוא תחילת שנת היובל. ויום הזיכרון נקרא בלשון חז"ל ראש השנה, משום שהם קבלו שזהו חלק מהותו מעניינו של יום.
את צירוף המועדים האלה יש לבאר כדרך שהתורה נתנה לנו, לקחת את הברית שנכרתה בין ה' ובינינו ביציאת מצרים ובמתן תורה, ולהשתמש בה כבסיס לשנה הטבעית שבאה אלינו. המועדים הללו מלמדים אותנו שהשפע שאנו מקבלים בחיינו, אינו תולדה של כוחי ועוצם ידי, אלא ה' אלוקינו הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. חג הסוכות עסוק בללמוד משנות המדבר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ר"ה בא לבנות וליצור את היחס, ע"י העמידה לדין בר"ה והפנייה אל ה' להיזכר לפניו. גם קבלת מלכות ה' היא מיסודות ר"ה. ויוה"כ מביא אלינו את התשובה ואת הכפרה והפנמת מידת הרחמים. רק כך יכול האדם לתפוס את השפע הבא מהמציאות הטבעית, כדיבור של ה' המכוון אליו. בדרך הזו, מועדי החודש השביעי יוצרים את היחס הנכון בין אדם מישראל לאלוקיו, במסגרת המציאות העולמית שבה אנו חיים.
בעניין השייכות בין חג הסוכות למועדי תשרי ולשלוש הרגלים, שמעתי דבר נאה מידידי הרה"ג רבי אליהו זאב ויסמן שליט"א (רמת שלמה). הרגלים כשמם, עיקר עניינם שהאדם עוזב בהם את ביתו והולך אל ה' ואל מקדשו. ואילו עניינם של ר"ה ויוה"כ שהקב"ה בא בהם כדי לדון את העולם ולהנהיגו. על הפסוק בתהילים, כי בא כי בא לשפוט הארץ, דרשו חז"ל, כי בא בר"ה, כי בא ביוה"כ. כך כתב רש"י את הטעם מדוע אומרים בימים אלה המלך הקדוש, במקום הא-ל הקדוש בשאר ימות השנה, לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם. שמעתי מדודי מו"ר הגאון רבי חיים קלופט שליט"א, שלכן בר"ה וביוה"כ אומרים בתפילה מלך על כל הארץ, ואילו בשאר ימות השנה מדברים על מלכות שמים, כי בימי הדין מלכות ה' מתגלה ומתבטאת בארץ.
והנה חג הסוכות יש בו את שני העניינים, מחד הוא אחד מן הרגלים ובוודאי יש בו מצוות ראיה. ומאידך, האדם מצווה לדור בסוכה שהיא בהגדרה חולין גמורים, אמנם היא מייצגת את ענני הכבוד, ויש בה קדושה, כביכול היא נחשבת כבית ה', שהאדם דר בה. זהו כנראה התוכן לעניין האושפיזין, שהם שבעה עמודי הקדושה בעולם, שרק מכולם ביחד מתהווה הנוכחות של ה' בישראל. וידוע מה שנאמר בזוהר, שסוכה בגימטרייה צ"א, כמו שמות הוי"ה אדנ"י. הרי שבסוכות ישראל הולכים וחוזרים מהשכינה המתארחת אצלם בסוכתם, אל השכינה שבמקומה שלה, במקדש.
הצירוף הזה אופייני לחג הסוכות, שיש בו שני צדדים, מחד הוא חג הסוכות, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם בארץ מצרים. ומאידך הוא חג האסיף, על השפע האלוקי הטבעי במזונות האדם.
מקורות:
פחד יצחק ר"ה מאמר י', שמות ל"ד ט', תענית כ"ו ע"ב, שיר השירים ג' י"א, יתרון האור מועדים ב' מהלך החודש השביעי ע"פ פשט, שמות ל"ד כ"ב וברש"י, יחזקאל מ' א', תהילים צ"ו י"ג, נוסח תפילת ר"ה ויוה"כ, זוהר ח"ג ק"ג ע"ב.
