שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. נצטווינו לקרוא את הפסוק הזה מדי יום, ובזה אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים. כך מנסחת זאת המשנה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. עלינו להתבונן מהי קבלת מלכות שמים בפסוק הזה.
המילה אלוקינו, מעוררת שאלה. מהי המשמעות של ייחוסו של אלוקים אלינו? לכאורה יש שני פירושים אפשריים, שלשניהם מצאנו מקור בתורה. בפרשת מילה מבטיח הקב"ה לאברהם, והקימותי את בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך. משמעות הדברים לכאורה, שהקב"ה מבטיח להיות לאלוקים לישראל, מי שדואג לצרכיהם לדורות עולם. לעומת זאת, מצאנו בפ' כי תבא, את ה' האמרת היום, להיות לך לאלוקים, וללכת בדרכיו, ולשמר חוקיו ומצותיו ומשפטיו, ולשמע בקולו. גם כאן מופיעה שייכות של שם אלוקים לישראל, אבל כאן מבואר שמדובר על משהו שישראל עושים בשביל ה'. ולכאורה הכוונה שה' הוא האלוקים שישראל עובדים אותו ומחויבים אליו. מכאן מגיעה השאלה על המילה אלוקינו בפסוק ראשון של שמע, האם הכוונה כאן היא, שהוא האלוקים שאנו מכירים בו ועובדים אותו, או שהוא האלוקים הדואג לנו. לכאורה רש"י תפס שהנושא כאן הוא המחויבות שלנו לה', שהרי כתב כך, ה' שהוא אלוקינו עתה, ולא אלוקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ונאמר, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כיום רק אנחנו מכירים בו כאלוקים, ולעתיד לבא הוא יהיה אלוקי העולם כולו. ונראה שדברי רש"י מתאימים עם קבלת עול מלכות שמים שצריכה להופיע בפסוק הזה, ולכן שם אלוקינו כאן מדבר על מחויבותנו לה' אלוקינו.
אמנם הרמב"ן מפרש באופן אחר, לכאורה. אבל הזכיר ביחוד ה' אלוקינו, כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם תפארת. ואע"פ שעיקר כוונתו לפרש את לשון רבים במילה אלוקינו, לעומת ה' אלוקיך בפסוק ואהבת, ומבאר שהכוונה היא לכלול את משה יחד עם כל ישראל, כי הניסים נעשו עם ישראל על ידי משה, אבל בתוך הדברים מובן שהוא מפרש אלוקינו, מי שדאג לנו באופן אלוקי, ועשה לנו את הגדולות והנוראות. כך לכאורה גם הבין רבי עובדיה ספורנו: הוא נבחר מהנבדלים אצלנו, אשר ממנו נקוה להשיג חפצינו בלי אמצעי, ומצד היותו עליון בכוחו הנורא, הנה לו לבדו ראוי להשתחות, ומצד שממנו תקוותנו בלי אמצעי, ראוי שאליו לבדו נתפלל ונעבוד. ולכאורה צ"ב קצת איך לשיטתם יש קבלת מלכות בה' אלוקינו, הגואל והמשפיע עלינו.
ונראה שדברי הרמב"ן והספורנו נסמכים על הבנת חז"ל. בברכות ק"ש של ערבית אנו אומרים, אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו, כי הוא ה' אלוקינו ואין זולתו. בפשטות יש כאן אישור לקבלת עומ"ש בפסוק ראשון של שמע. אמת שה' הוא אלוקינו, ואין זולתו, הוא אחד. וההמשך כולו עוסק בדאגתו האלוקית לנו, ואנחנו ישראל עמו הפודנו מיד מלכים, מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים. וכך הוא גם בתפילת שחרית, אמת שאתה הוא ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלכנו מלך אבותינו, גואלנו גואל אבותינו. גם בקדושת מוסף לשבת ויו"ט אנו מזכירים פסוק ראשון של שמע, ולאחריו אנו אומרים, הוא אלוקינו הוא אבינו, הוא מלכנו הוא מושיענו. והמשמעות היא שפסוק ראשון של שמע מעיד על הבטחתו של ה' לדאוג לנו ולגאול אותנו מכל הצרות, וזוהי קבלת מלכות שלנו.
ונראה שלהבנה זו יש שורש ברור גם בתורה עצמה, שהרי הקב"ה בא להציג בפנינו את התביעה לקבל עלינו את מלכותו, בפסוק הראשון של עשרת הדברות, אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ופסוק זה כנראה נשען על הנאמר בפ' וארא, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ושם בוודאי משמע שעל ידי יציאת מצרים נעשו ישראל לעם ה', הנשענים עליו ובוטחים בו. ויש לראות כך גם בפסוקי תהילים, ככתוב, לא יהיה בך אל זר, ולא תשתחווה לאל נכר. אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו. פסוקים אלה מיוסדים בוודאי על פסוקי עשרת הדברות, וכאן מופיעה המסקנה שצריכה להילמד מאנכי ה' אלוקיך, מקבלת עול מלכות שמים, הרחב פיך ואמלאהו. אם ה' הוא אלוקיך, שהוציאך מארץ מצרים, תלמד מזה להרחיב פה בתפילה ולבקש בקשות רבות, שמי שהוא אלוקיך הוא בוודאי חפץ בטובתך ולכן יש מקום להתפלל לפניו.
ונראה שזוהי גם הסיבה שהברכה שנתקנה אחרי קריאת שמע פותחת במילים, אמת ויציב או אמת ואמונה, והתוכן העיקרי של הברכה הוא אישור ואימות של קבלת מלכות שמים. והברכה הזו מסתיימת בגאולת מצרים, וחותמת גאל ישראל. שעיקר המלכות היא ההכרה בכך שה' הוא המטיב והגואל שלנו, ועליו אנו סומכים בכל עניינינו.
מקורות:
דברים ו' ד' וברש"י, ברמב"ן ובספורנו, ברכות י"ד ע"ב, בראשית י"ז ז', דברים כ"ו י"ז, צפניה ג' ט', זכריה י"ד ט', ברכת אמת ואמונה ואמת ויציב, קדושת מוסף לשבת, שמות כ' ב', שמות ו' ו'-ז', תהילים פ"א י'-י"א.
