אמרו בגמ', עשר תקנות תיקן עזרא, ואחת מהן, שקורין במנחה בשבת. ושם בגמ', משום יושבי קרנות. וברש"י, משום יושבי קרנות – יושבי חנויות, כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקון בגינייהו קריאה יתירה. בפשטות, אין שום דבר במנחת שבת שמצדיק את קריאת התורה, אלא שחפץ עזרא להוסיף קריאה אחת בשבת, כדי להשלים את הקריאות החסרות לאנשי קרנות. אמנם בבית יוסף הביא מספר שבלי הלקט בשם רש"י, שלא תקנו לומר ואני תפילתי ביו"ט, משום שאין בו קריאת התורה. ונראה שיש קשר בין קריאת התורה במנחה, לעת הרצון.
בחינת רעווא דרעווין המתגלה בשבת במנחה, כמו שלמדנו באידרא רבא, היא שורש התורה, ולכן בזמן רעווא דרעווין קוראים בתורה, כדי להוציא לפועל ההארה הזו. כמו שכתב הרמח"ל בגדר קריאת התורה במועדים: וגם בזמנים המיוחדים כפי עניינם, ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לעניינים ההם, להחזיק הארת הימים על ידי כח התורה. וכתבנו, שבשבת מאירה הקדושה הכללית, ואין צורך לקרוא קריאה מסוימת, וקוראים את כל התורה על הסדר. ההארה הגדולה של מנחת שבת, מצריכה תוספת של קריאה נוספת, המצטרפת לאותו הסדר של קריאת התורה לפי סדרה.
הארת רעווא דרעווין היא שורש התורה, משום שגדרה הוא הרצון העליון והפנימי של הקב"ה לפעול בעולם ולהתקשר עם הנבראים, וזהו באמת השורש של כל התורה כולה. זהו עניין השבת באופן כללי, שבו מתגלית שביעות רצונו ית' מן הבריאה, באשר זה היה רצונו הראשון. שבת לעת ערב, זהו שיאה של השבת, ולכן אז מתגלה רעווא דרעווין, וכדי לבטא ולהאיר בחינה זו, אנו קוראים בתורה.
הבחינה הזו, הרצון העליון הפועל בסדרי הבריאה וההנהגה, הוא ספירת הכתר, שהיא ראש לכל הספירות. וכתב הגר"א, שספירה זו נקראת כתר, משום שרצונו ית' הוא למלוך, והכוונה להיטיב לנבראים ולדאוג להם. שם יש רק אהבה ורצון לעולם ולישראל, שהרי ההטבה אינה מכוונת אלא אליהם. וכתב הרמ"ק, ונקרא כן (כתר) לרמוז אל תר"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו (של הכתר), והם כחות נעלמות השופעים האור הנעלם אל הנאצלים התחתונים, עכ"ל. והלש"ו כתב שתר"ך עמודים אלה הם השורש העליון של התורה. ומתחברים הדברים עם מה שכתבו כמה חכמים, שתר"ך עמודי אור אלה שורש לתרי"ג מצוות דאורייתא, ועוד שבע מצוות דרבנן. ונראה שכוונת דברי הלש"ו, שהרצון העליון, ורצון ה' למלוך, הוא עצמו שורש השורשים של התורה. ומבחינה זו יוצאת כל הבריאה כולה, ועל זה אמרו, אסתכל באורייתא וברא עלמא. מצוות התורה הן התגלמות של אור ה', המגיע ממרומים, ויורד אלינו, בני האדם, ולכן מספרם מבטא את העניין הזה.
ונראה עוד, שגם בתעניות קוראים בתורה במנחה, משום שימי הצום הם ימי רצון ורחמים, כדברי הכתוב, הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע, הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. ואע"פ שהנביא מזכיר את העניין בתמיהה, האם עצם עינוי הגוף והנפש וכפיפת הראש הם יעוררו את רצון ה' באדם? אבל אמיתת העניין שבאמת הצום הוא עת רצון לקבלת התשובה והתפילה, אלא שכל זה שייך לצום בגלל תכליתו, לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, כלשון הרמב"ם, והנביא מתלונן שאם הצום אינו עושה זאת, אין בו כלום. אבל עניינו של הצום הוא לגלות את הרצון והאהבה, ע"י התפילה והתשובה, ולכן קוראים בתורה במנחה.
ולפי זה יומתק מאד מנהג אשכנז בארץ ישראל, שבכל יום במנחה ובערבית בברכת שלום, אומרים נוסח קצר, שלום רב, מלבד בשבת ובתעניות שאומרים שים שלום. ובפשטות הוא משום שבנוסח זה נאמר, כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד, וכשקוראים בתורה ראוי להזכירו. וראיתי שהגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל, כשהתפלל ביחידות בחוליו, אמר גם במנחת שבת שלום רב, משום שלא קרא בתורה. אמנם נראה שיש כאן עומק נוסף, שבעת רעווא דרעווין יש גילוי והתעוררות לאור פני ה', שממנו מגיעים אלינו, תורת חיים ואהבת חסד. וכתוב, ואור פניך כי רציתם.
ולפי זה יש לפרש, אהבת חסד, אהבה נקייה ומלאה, שאיננה מושפעת מחטאי האדם, וזוהי מידת הרחמים העליונה שמתגלית בשבת במנחה, וגם הצום מגלה בחינה זו, כדי שניגאל וניוושע, בב"א.
מקורות:
בבא קמא פ"ב ע"א וברש"י, ב"י או"ח סי' רצ"ב, דרך ה' ח"ד פ"ח אות ו', ספר הפרדס לרמ"ק שער ערכי הכינויים ערך כתר, ספר הדע"ה להלש"ו ח"ב דרוש ד' ענף י"ט סי' א', זוהר ח"ב קס"א ע"א, ישעיהו נ"ח ה', רמב"ם פ"ה מהל' תעניות הל"א, תהילים מ"ד ד'.
