משה, כחלק מבקשותיו לפני המעמד שבו יתגלו לו דרכי ה', ויסלח חטא העגל, הוא מוסיף בקשה. הראני נא את כבודך. המשמעות היא, שה' יודיע לו את דרכיו, לא בנבואה, כמו כל התורה, אלא בהופעה אלוקית מיוחדת. משה מבקש לראות את ה' בעצמו. כך כתב ראב"ע, כבודך, כמו עצמך.
ברור שאין בפסוק זה סתירה למה שקבלנו מרבותינו, ונוסח ברמב"ם, הרי מפורש בתורה ובנביא שאין הקב"ה גוף וגויה. ראיית עצמו של ה' היא השגת נקודת המהות של ידיעת האלוקים. לכן ההסכמה לבקשה מבוטאת במילים, ויאמר, אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך. מה שיש לאדם להשיג ממציאות ה', זוהי ההטבה, אותה ביקש משה להשיג במעמד ההוא.
אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך. מו"ר הגרי"ש זילברמן ביאר מילים אלה בטוב טעם, על פי משל. יהודי, שהוא מחבר ספרים בתורה, וגם ספרים שיש בהם סיפורים לילדים. בספרי הקודש שלו מופיע שם המחבר, ואילו בספרי הסיפורים מופיע שם בדוי. מה המשמעות של זה? האם הוא מתבייש בסיפורים שלו? ככל הנראה לא, שהרי הכל יודעים מי הוא המחבר של ספרים אלה. המשמעות היא, שבדברי תורה הוא רואה ביטוי של אישיותו, ואילו בסיפורים אין הוא רואה משהו שמבטא את עצמיותו. ממש כך, הקב"ה פועל בעולמנו פעולות רבות, שונות זו מזו. הוא משיב הרוח ומוריד הגשם, מכלכל חיים ורופא חולים, מגביה שפלים ומשפיל גאים. כל אלו פעולות גדולות ונפלאות, שמכולן אפשר ללמוד על גודלו ותפארתו, ככתוב, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. אבל כל הפעולות הללו, אין בהם בשביל לייצג את עצמותו. על כל אלו אין הקב"ה קורא הוי"ה, שהוא שם העצם. שם הוי"ה חל רק על כל טובו. אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך.
ליסוד הזה מצאנו ביטוי בחז"ל, באומרם, לעולם אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה. ואם על הרעה אין הקב"ה קורא אף לא אחד משמותיו, שמו המפורש אינו נקרא אלא על הטוב הגמור.
ויאמר, לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי. למרות הסכמת ה' לבקשת משה, יש בעיה בביצוע, שמעכבת את המילוי המלא של הבקשה. חיותו של האדם בעולם איננה יכולה להתקיים עם ידיעה מלאה של טוב ה'. עצם החיים דורשים להעמיד את האדם במצב שבו האמת השלימה איננה נגלית, וגילוי מלא של טוב ה', מבטל לגמרי את הסתר הפנים. הטוב האלוקי השלם, הוא, כנראה, סוד העוה"ב, שעליו דרשו חז"ל את הפסוק, עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו.
הנה מקום אתי ונצבת על הצור. והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עברי. והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו. ההבנה הנמוכה ביותר של הפסוקים הללו, נותנת להבין כך. משה רבנו יהיה במקום ובמצב שבו טוב ה' יעבור לפניו, אבל הוא לא יכול לראות ולתפוס את הטוב השלם כמות שהוא. משה ישיג ויראה את התוצאות וההשלכות שיש לטוב ה' בעולמנו שלנו. ככל הנראה הכוונה היא למה שנאמר למעלה, וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם. מידת החנינה והמחילה על חטאי האדם יש בה ביטוי כלשהו, בבחינת אחוריים, של כל טובי. זוהי ההשגה הגבוהה ביותר שהשיג אדם חי כלשהו, מאז ברא ה' אדם על הארץ.
לדברים הגדולים האלה יש השלכה הלכתית, בדין שנתבאר בגמ' על הפסוק, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והקשו בגמ', אטו האידנא לאו אחד הוא? האם כיום אין הקב"ה אחד? משיבה הגמ', לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה ,על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. ממשיכה הגמ' לשאול, על מילות הפסוק, ושמו אחד, מאי אחד? אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? משיבה הגמ', לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י. הגמ' דורשת על זה פסוק נוסף, זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור, אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת. המשמעות היא ששם הוי"ה, שמלמד על ההטבה האלוקית, אין לו ביטוי בעולמנו, החסר, שיש בו בשורות רעות לצד בשורות טובות. רק בעוה"ב, שבו לא תהיינה בשורות רעות, נוכל להשתמש בשם המפורש.
יחד עם זאת, לא דבר קטן הוא ששם הוי"ה הוא השם הנמצא מאחורי שם אדנות. ידיעה זו מלמדת אותנו שכל מה שנראה בעולם בגילוי שם אדנות, יוצא בעומק מרצון ההטבה השלם, אלא שרק גילויו החסר מופיע לפנינו.
מקורות:
שמות ל"ג י"ח-כ"ב ובאב"ע, רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ח, תהילים ק"ד כ"ד, איכה רבה ב' ג' מופיע ומבואר בדרך ה' לרמח"ל, ח"א פ"ה אות ח', זכריה י"ד ט', פסחים נ' ע"א, שמות ג' ט"ו.
