הרמב"ם בהלכות עבו"ז, מתאר כיצד נעלמה מן העולם הידיעה על מציאות ה', וכיצד החזיר אותה אברהם אבינו. מילדותו התעורר לחקור ולשאול במשך עשרות שנים, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה. כיון שהכיר וידע את האמת, לא שמר אותה לעצמו, והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד.
באותן השנים היה בארץ אדם מאמין נוסף, מלכי צדק, והוא כהן לא-ל עליון. חז"ל מלמדים שמלכי צדק הוא שם בן נח, ועליו אמר נח, ברוך ה' אלוקי שם. למדנו בחז"ל על יצחק שהלך ללמוד בבית מדרשו של שם, וגם יעקב הלך לאותו בית מדרש. גם כשרבקה הלכה לדרוש את ה', אמרו לנו חז"ל שהלכה לבית מדרשם של שם ועבר. מכל זה יש ללמוד שגם אצל מלכי צדק היתה אמונה שלימה ורוח הקודש, והיתה גם תורה שיש ללמוד. מדוע, א"כ, לא מצאנו שיתוף פעולה בין שני האישים, שהיו שני המאמינים בעולם שרובו ככולו אלילי? מדוע התורה מספרת לנו רק על מפגש אחד קצר ביניהם? המפגש הזה יכול ללמד אותנו על ההבדלים בין אברהם למלכי צדק, ולהסביר לנו את היחס ביניהם.
מלכי צדק הוא כהן לא-ל עליון, ואילו אברהם איננו כהן. מדוע? בוודאי אין זו מעלה שזכה לה מלכי צדק, ואברהם לא זכה לה, אלא היה כאן וויכוח. מלכי צדק בחר בדרך של כהונה, ואילו אברהם סבר שאין זו הדרך הנכונה. מהו שורש המחלוקת? אפשר להבין שמלכי צדק הבין את מציאותו של העולם שבה הוא חי, והכריע שאין לאדם כמוהו מה לעשות שם. הוא פרש מבני האדם, ואסף סביבו את אלו שהיו מעוניינים לפרוש מהעולם גם הם, והצטרפו לבית מדרשו שעסק בבירור האמונה. הדבר הזה בולט בשם ה' שבו משתמש מלכי צדק, א-ל עליון. הוא הכיר את עליונותו של ה' ואת המרחק שלו מן העולם. אברהם לעומתו, סבר שלא זו הדרך, ולא בזה חפץ ה'. הקב"ה הוא בורא העולם, והוא מעוניין שהעולם הזה יתוקן. גם הוא היה מכוון בכל דרכיו אל ה', אלא שהוא ראה את רצון ה' בפעולה בתוך העולם. כנראה, הוויכוח הזה התנהל כבר כמה פעמים בין אברהם למלכי צדק, ומשנשארו שניהם כל אחד בדעתו, נפרדו דרכיהם, ופעל כל אחד בנפרד. אין זה סותר שדרכו של מלכי צדק הביאה לגילוי תורה נוסף, ולכן הלכו יצחק ויעקב לשם ללמוד תורה, אחרי שסיימו לקבל את תורתו של בית אברהם. אבל בכלליות, שתי דרכים יש כאן, של שני אנשים, החלוקים ביסודות החיים.
יום אחד יצא אברהם למלחמה, כדי להציל את לוט בן אחיו. לוט לא היה צדיק תמים, והוא בחר מרצונו לשכון בסדום, למרות שהתורה מעידה, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. המלחמה הזו היתה כנגד ארבעה מלכים, ואברהם הסתכן סיכון גדול במלחמה הזו. מלכי צדק ובית מדרשו תמהו על מעשיו של אברהם. כיצד זה מוכן אברהם להעמיד בסיכון את כל מפעליו, ואת הקריאה שלו בשם ה'? הוויכוח הזה הוא המשך של הוויכוח כללי שבין אברהם לבין שם. אברהם, מתוך הבנתו שה' הוא עושה שמים וארץ, מבין גם שטבעו של עולם יוצר את הקשר המשפחתי, והקשר הזה, אם הוא נוצר ע"י ה', מחייב גם אותו. בבית המדרש של מלכי צדק, סברו כנראה שיש כאן טעות נוספת של אברהם.
אבל ה' התגלה במלחמתו של אברהם, והצליח אותה באופן ניסי. מלכי צדק נאלץ להבין שה' מסכים עם אברהם. הוא בא לברך אותו על נצחונו, ועל הצדק שבשיטתו. ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, וברוך א-ל עליון אשר מיגן צריך בידיך. חשוב לשים לב לתוספת שנוספת כאן לשם ה', קונה שמים וארץ. הקב"ה איננו רק א-ל עליון, אלא גם עושה שמים וארץ ומנהל אותם. ההדגשה הזו שייכת כנראה למה שהוא למד מאברהם. אברהם הוא זה שעושה את הקב"ה לאלוקי הארץ, כדברי רש"י, עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
ויתן לו מעשר מכל. אברהם משיב למלכי צדק, שאמנם הוא, בשיטה לא בחר להיות כהן, אבל אין זה מפני שלשיטתו אין מקום לכהונה. בעולם שבונה אברהם יהיה שבט לוי, שנבחר כדי להיות כהני ה', שאין להם חלק ונחלה בארץ, וה' הוא נחלתם. יותר מזה, בתורתו של אברהם העם צריך לתת מעשר לכהנים ולפרנס אותם. אבל העניין הזה עצמו, שהעם מחזיק את הכהן, מגדיר את תפקידו. הוא אינו כהן לעצמו, שפרש מן העולם משום שהוא לא מצא חן בעיניו. הכהנים בישראל נבחרו לכהונה בעבור העם, כדברי משה בברכתו אליהם, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. בתורתו של אברהם העולם הזה הוא המקום שהקב"ה רוצה לתקן, ועליו נאמר, לתקן עולם במלכות שד-י. אלא שהתיקון דורש שיהיו גם כהנים, שעובדים את ה', ומאירים לכל ישראל את הדרך לתיקון העולם.
מקורות:
רמב"ם פ"א מהל' עבודה זרה הל"ג, בראשית י"ד י"ח, שם ט' כ"ו, יונתן בן עוזיאל בראשית כ"ב י"ט, בראשית רבה ס"ח י"א, שם ס"ג ו', בראשית י"ג י"ג, רש"י בראשית כ"ד ז', דברים ל"ג י', תפילת עלינו לשבח.
The Rambam, in the "Laws of Idol Worship," describes how knowledge of Hashem's presence disappeared from the world, and how Avraham Avinu was able to restore it. From his very youth, Avraham began investigating the underpinnings of the world's existence, continuing in this endeavor for tens of years, until, in the Rambam's language,"he achieved the path of truth and understood Hashem's vision for justice on his own accord." Since he recognized and knew the truth, he did not safeguard it for himself, but rather, "stood up and stalwartly publicized Hashem's oneness to the whole nation, declaring that it was He, they should serve."
At that time, there was another believer in the world, Malkitzedek, "who was a Cohen to the supernal God." Chazal teach that Malkitzedek was Shem, the son of Noach, about whom Noach had said, "Blessed be Hashem, the God of Shem." We have learned from Chazal about Yitzchak who studied in Shem's beit midrash, and Yaakov who went to the very same house of learning. Likewise, when Rivka suffered at the hands of her two soon to be offspring in utero, it was to the house of Shem and Ever that she had gone.
We can learn from this that Shem was not only a man of deep-seeded belief, who possessed divine providence, but who could also teach Hashem's Torah. Why then, don't we see collaboration between these heavyweights, two lone believers in an ocean of idolatry, and heresy. Why doesn't the Torah, then, tell us more about the nature of their relationship, its tenor and nuances? We can, notwithstanding, from that one lone incident glean great wisdom about what each represented in this world.
Malkitzedek was a Cohen to the supernal God, whereas Avraham was not. Why was that? It is self-implicit that we are not talking about an attribute that Malkitzedek attained, which Avraham failed to attain. Rather, there was an ideological debate at play here! Malkitzedek chose the path of priesthood, whereas Avraham felt that that was the wrong path for a Jew. What was the source, or root of their debate?
We can understand that Malkitzedek, in conceptualizing the world he lived in, reached the conclusion that he could not truly integrate in world affairs. He distanced himself from everyday human affairs, and gathered around him those who saw the world in a similar vein so as to distill the meaning of faith and belief. This is accentuated by the name Malkitzedek chose for Hashem, namely, "the supernal God." He recognized Hashem's supremacy, and how far away the world was from attaining, or achieving a level commensurate with the divine. Avraham, in contrast, eschewed that path, conveying that Hashem has created a world, a world He would like to see improved, corrected. Avraham's sights were also on the divine will, but he, Avraham, envisaged Hashem's will materializing within the mundane affairs of the world. It would seem that this was a debate they had on a
number of occasions, and upon seeing that their paths were starkly different, decided to separate from one another. Shem certainly added to Hashem's design for a better world, explaining why both Yitzchak and Yaakov opted to learn there after they had received Torah from the tent of Avraham. But, all-in-all, we have two people, each larger than life, with starkly divergent visions for a better world.
The day thus came when Avraham had to gather his troops to save Lot, his nephew, who had been captured in the ravages of war. Lot was far from a tzadik, having chosen to live in a land which Hashem expressly describes as "wicked, replete with sin."
It was this character trait of Avraham that exemplified his uniqueness, and which made him the progenitor of the Jewish people, as reflected by Malchitzedek's blessing to Avraham, as he coronated Hashem in Avraham's honor, the king of both heavens and earth, in contrast to what Rashi shares about Avraham: When Avraham left for Israel, Hashem was only known as the God of Avraham in the heavens above, after Malchitzedek, he became the king of heaven and earth, Avraham bringing Hashem's name to the world, far and wide.
