יש להסתפק אם מותר לעבור לפני אדם שסיים תפילתו, ונשאר על עומדו מפני אדם אחר המתפלל מאחוריו.
הבאנו למעלה את דברי בעל חיי אדם, שטעם האיסור לעבור לפני המתפלל הוא מפני שהשכינה עומדת כנגד המתפלל, והעובר לפני המתפלל מפסיק בין המתפלל לשכינה. ואע"פ שהמשנ"ב הציג תחילה טעם אחר, שהעובר לפני המתפלל מפריע לכוונתו, בביאור הלכה שם הביא דברי המאמר מרדכי שיש להקל לעבור לפני המתפלל אם טליתו משולשלת על פניו, משום שאין כאן הפרעה לכוונת התפילה. והביאור הלכה עצמו דחאו מפני סברת החיי"א. הרי שגם הוא נטה לקבל את סברת החיי אדם. וגם הבאנו למעלה שבגמ' נקרא העובר לפני המתפלל 'פסקיה לצלותיה', והוא כסברת החיי"א.
ויעוין ברמב"ם, שכתב בעניין המסיים תפילתו שצריך לפסוע לאחוריו ולתת שלום לשמאלו, ואח"כ לימינו, והרמב"ם מפרש את הדברים, וז"ל, ולמה נותן שלום לשמאלו תחילה, מפני ששמאלו היא ימין שכנגד פניו, כלומר שהוא עומד לפני המלך, נותן שלום לימין המלך, ואח"כ לשמאל המלך, וקבעו שיפטר מן התפילה, כמו שיהיו נפטרין מלפני המלך.
עכשיו צריכים אנו לעיין, אם המסיים תפילתו, וממתין לזה שאחוריו, אם בזמן ההמתנה עדיין שכינה כנגדו או לא. ולכאורה, כיון שאחרי ההמתנה הזו, כורע הממתין, ופוסע לאחוריו ונותן שלום ושמאלו ולימינו, הרי שאנו מחשיבים אותו עומד לפני המלך עד שפוסע, ולכאורה צריך לאסור לעבור לפניו בזמן הזה.
וראיתי בדברי הגאון ר' משה שטרנבוך שליט"א, שמצא סמך לאסור מלשונות המשנ"ב דלהלן. וז"ל המשנ"ב לגבי יושב ע"י המתפלל – ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפילה, כ"ז שלא פסע, וה"ה לעניין שלא יעבור לפני המתפלל. ולגבי עניית קדיש וקדושה לפני שעקר רגליו כתב – טפי עדיף שיסיים האדם תפילתו ויקצר בתחנונים שאחר התפילה, ויענה קדיש וקדושה, אע"ג דגם אם לא עקר רגליו, יכול לענות אז קדיש וקדושה, מ"מ כל זמן שלא פסע הוי כעומד לפני המלך. וזוהי חומרא גדולה.
ונראה לפקפק מעט בדין זה. חדא, שהרי מפורש בשו"ע שאם אמר יהיו לרצון כבר מותר להפסיק לקדיש ולקדושה, וכל טעם איסור ההפסק הזה בתפילה עצמה הוא מפני שהוא כעומד לפני המלך (שהרי בק"ש וברכותיה הותר), ומכאן שאם מותר להפסיק אחר יהיו לרצון משמע שהוא אינו כעומד לפני המלך.
ויותר מזה, שהרי להלכה כל שסיים לומר תחנונים, אף שלא עקר רגליו, כבר אינו יכול לחזור לברכה שטעה בה, כי אם לראש התפילה, ועל כרחך הוא כאילו כבר עזב מקום השכינה, ומדוע יהיה אסור לעבור לפניו.
וגם לשון המשנ"ב עצמו אינו ברור כל הצורך, שהרי כך כתב, 'ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפילה, כ"ז שלא פסע', ופתח במי שעומד בתחנונים, וסיים במי שלא פסע, וצ"ע בלשונו.
ובכלל יש לדון איך הדין לעניין הנהגת האדם הממתין במקומו לפני שיפסע, אם מותר בכל דבר שבקדושה, או שמותר גם לעסוק בתורה, וכדומה. וכוונת השאלה אם אנו דנים אותו כעומד לפני המלך, או לא. וכמדומני שהמנהג הוא שאין נוהגים איסור הפסק במצב כזה בכל דבר שבקדושה, ואומרים אז פיוטים, ולומדים תורה. ואם כן הוא, הרי שאין אנו מחשיבים אותו כעומד לפני המלך, ואם כן, קשה מאד לאסור לעבור לפניו.
ומה שאנו מורים לאדם לכרוע ולפסוע אחורנית אחרי ששהה זמן מרובה להמתין לעומד מאחוריו, אע"פ שלדברינו כאן אין השכינה כנגדו בכל הזמן הזה. ושמא צ"ל שכיון שבמקום הזה הוא עמד לפני קונו בתפילה, כבוד המלך מחייב שלא יסתלק משם בלי פרידה של כבוד, וצ"ע.
ב. מפורסם בשם המהרי"ל דיסקין זצ"ל שיש להימנע מלעבור לפני מוסלמי המתפלל, כמנהגם. ואינני יודע אם יש בית אב לשמועה זו, אבל נראה פשוט שאין לה שום מקום. שהרי אפילו בישראל לא שמענו שיש איסור לעבור לפני המתפלל רק בתפילת עמידה, ואם עומד ישראל ואומר פסוקי דזמרא או תחינות וסליחות, מותר לעבור לפניו בשופי, ואין חוששים גם שיפיריעו כוונתו, והטעם הוא לכאורה שרק בתפילת עמידה שכינה כנגדו, וראשית, נראה פשוט שאין הנכרים מכוונים כלל למושג הזה של תפילת עמידה שהשכינה באה כנגד המתפלל לקבל תפילתו. ועוד, שעניין השכינה הבאה לפני המתפלל שייך מסתמא לברית שיש בין הקב"ה לישראל, וברית זו אינה שייכת כלל אצל נכרים, וממילא פשיטא שאין לנכרי בחינת תפילת עמידה.
ואדם המתפלל תפילת עמידה בישיבה, מפני מחלותו או חולשתו, פשוט לי שאין שום היתר בזה לעבור לפני המתפלל או לשבת בצידו, ולא יעלה על הדעת שאין השכינה באה לשמוע ולקבל תפילתו, רק מפני שאינו יכול לעמוד. ויל"ע אם אדם מתפלל בישיבה שלא כדין, ויותר נראה שאין העמידה עיקר כלל, ורק מדיני כבוד השכינה חייב לעמוד בתפילה, אבל אם לא עמד, אין נגרע מעצם תפילתו ומהשכינה הבאה לקבל תפילתו, כמשמעות דברי הרמב"ם, שאין העמידה מעכבת. ויל"ע מהא דנתבאר בגמ' דרב אשי חזר והתפלל בנדבה במקרה שהתפלל פעם ראשונה בישיבה. וקצת משמע שיש כאן חסרון בעצם התפילה, וצ"ע.
מקורות:
משנ"ב ק"ב ס"ק ט"ו, חיי אדם כ"ו ג', ביאור הלכה שם ד"ה אסור, ברכות כ"ז ע"א, רמב"ם פ"ה מתפילה הלי"ב, דברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספר שיח תפילה שיצא לאור ע"י משפחת טשזנר לע"נ בנם, משנ"ב ק"ב ס"ק ג', משנ"ב קכ"ב ס"ק ה', רמב"ם פ"ה מתפילה הל"ב, ברכות ל"א ע"ב.
