אמרו בגמ', אמר רב, כל ברכה שאין בה הזכרת השם, אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר, כל ברכה שאין בה מלכות, אינה ברכה. אמר אביי כוותיה דרב מסתברא, דתניא, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי, לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, ואילו מלכות לא קתני, ורבי יוחנן תני, ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. והלכה נפסקה כרבי יוחנן, שכל ברכה זקוקה לשם ולמלכות, וכך מסודרות רוב ככל ברכותינו.
ולכאורה, דרשת הספרי, לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, צריכה קצת ביאור, שהרי בכתוב מפורש לא עברתי ממצוותיך, ומדוע דרשו זאת על הברכה. וגם אחרי שדרשו – לא עברתי מלברכך, הוסיפו ודרשו לא שכחתי במשמעות נוספת, לא שכחתי מלהזכיר שמך עליו. והמחשבה המורגלת רואה כאן דרשה מכפילות המילים בפסוק, ובוודאי כיון שקיי"ל שברכות הן מדרבנן, אין דרשות אלו אלא אסמכתא.
ובאמת פשוטה של תורה, כשהאדם עומד לפני קונו ומתוודה בפניו, ואומר לו – שמעתי בקול ה' אלוקי, עשיתי ככל אשר ציוויתני, הוא עסוק ביחס שלו אל קונו, ומתאר לפניו את שלמות עשייתו. והכוונה היא שעשיתי המצוות לפניך, מתוך זכירתך ועמידה נכונה לפניך. וחז"ל בחכמתם הבינו שהעמידה הנכונה והעיקרית לפני ה' היא בברכה, ולכן דרשו, לא עברתי מלברכך. ואע"פ שהברכה היא בוודאי דרבנן, אבל צורת העמידה לפני ה' היא כך גם בלא הברכה, ותקנת הברכות היא לבטא בדיבור את העמדה הפנימית.
וכשדרשו – ולא שכחתי מלהזכיר שמך, היינו מפני שהאדם נמצא תמיד בסכנה של שכחת ה', כנאמר בכתוב, השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך. ובהמשך, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. ובסיום הפרשה, וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ראוי ומתאים לפרש את המילים ולא שכחתי, במובן שלא נפלתי בשכחה המסוכנת וזכרתי את ה', ולכן דרשו, ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו.
ותכלית הברכות כולן היא לזכור את השם, כמו שכתב הרמב"ם, נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים, ברכות הנייה, וברכות מצוות, וברכות הודאה, שהן דרך שבח והודיה ובקשה, כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.
ושמעתי מידידי הג"ר פתחיה טרייטל שליט"א, שדברי הרמב"ם מבוססים על הפסוקים שהזכרנו, השמר לך פן תשכח, ובצד החיובי, וזכרת את ה' אלוקיך, ודברים אלה כתובים בתורה כהמשך והרחבה למצוות ברכת המזון. וממילא ברור שהברכה אמורה לכלות הזכרה נכונה של ה'. אלא שבזה נחלקו רב ורבי יוחנן. לרב די בהזכרת ה' לבדה, ואילו רבי יוחנן דורש שנזכיר גם את מלכותו של ה' בעולם, שהרי עיקר המשמעות של ה' עבורנו היא בשליטתו ומלכותו בעולם. וכל אלו דברים מסתברים ומקובלים על הדעת ביסוד אמונת ישראל ועבודת ה'.
ומה שיש לתת את הדעת בנוסח הקבוע לברכות הוא, שאנו מזכירים בכל ברכה שתי מערכות יחסים בין הקב"ה לאדם. האחת, אלוקינו, שעסוקה ביחס המיוחד שיש לה' עם עמו ישראל. השם אלוקינו, מבטא שה' עסוק בלדאוג לנו ישראל חביביו, ולהוביל אותנו אל הטוב והשלימות. כך הבטיח ה' לאברהם כשכרת עימו ברית על המילה, ככתוב, והקימותי את בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדורותם, לברית עולם, להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך. וכן ביציאת מצרים, כשלימד ה' למשה ארבעה לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. וגם בפתיחת עשרת הדברות, אנכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מבית עבדים. כל זה מלמד על היחס הקבוע שלו אלינו, לשאת אותנו על כתפיו ולהובילנו אל הטוב, ומזה נובע גם היחס שלנו אליו, שהרי הוא אלוקינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו.
והשנייה, מלך העולם, שעסוקה ביחס הכללי שיש להקב"ה עם העולם כולו. ודבר גדול דיבר רבי יוחנן כשחייב הזכרת מלכות בכל ברכה, שאין די בהזכרת שם ה' עצמו בכל ברכה, ואין די בלהזכיר את היחס שלו עמנו, וצריך להשלים התמונה עם מלכותו על כל העולם כולו. ונראה שיש בזה שני עניינים ברורים. האחת, אילו ידע האדם מישראל שה' אוהבו ודואג לטובתו, ולא ידע מה רחבה שליטתו ומלכותו על המציאות, עדיין לא ידע מהם גבולות יכולתו של ה' להיטיב לו. וכשהציג משה לישראל את חלקו של ה' בברית, אמר להם, והייתם לו סגולה מכל העמים, וברש"י, אוצר חביב, והוסיף, כי לי כל הארץ. ודיבור זה נותן עומק והיקף לחביבותם.
אמנם נראה שיש בזה עוד עומק, והוא, שמי שמזכיר ומשיג את שם הוי"ה, שהוא השלמות העליונה, אינו יכול לסיים הדברים בלי להעמיד את היקף מלכותו ודאגתו של ה' לכל המציאות כולה. ולכן צריכים להמשיך, מלך העולם.
וכל זה אינו עניין בפני עצמו, והוא נכלל עם מה שלימדו חכמים, ולא שכחתי, ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו, והוסיף רבי יוחנן, שמך ומלכותך עליו. לאמר שכל זה הוא השלמת הידיעה והזיכרון שלנו בו בעצמו.
ונראה עוד, שדעת רבי יוחנן, ונוסח הברכות שלנו, נלמד מקבלת עול מלכות שמים, שם אנו אומרים, שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד. ובגמ' מבואר שהמלכות נכללת במילת אחד, בזה שהוא השליט היחיד והמנהיג של כל המציאות כולה, אלא שבנוסח הברכה פירשו יותר – מלך העולם.
מקורות:
ברכות מ' ע"ב, ספרי פ' כי תבא, דברים כ"ו י"ג, שם ח' ט'-י"ח, רמב"ם פ"א מהל' ברכות הל"ד, בראשית י"ז ז', שמות ו' ו'-ז', שם כ' ב', שם י"ט ה' וברש"י, דברים ו' ד', ברכות י"ג ע"ב כיון דאמליכתיה.
