מנוחת אמת ואמונה. כתב בספר התמיד, כי בה יתעוררו לדעת אמת מעניין חידוש העולם, ויקנו האמונה הטובה. לדבריו, האמת שבה מדברים היא ידיעת האדם את האמת הגדולה, של חידוש העולם, ואמונה היא האמונה הטובה והראויה. הדברים מכוונים לפי מה שכתבו הראשונים שעיקר השבת הוא העדות בחידוש העולם. הרמב"ם כתב, השרשת ההשקפה רבת הערך מאד לדורות, והיא הדעה בחידוש העולם. גם הרמב"ן כתב: ציווה שנעשה בזה סימן וזיכרון תמיד להודיע שהוא ברא הכל. ובספר החינוך כתב כך: ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם, כי ששת ימים עשה ה'.
ואפשר להוסיף, שהשבת מעידה גם על האמת הגדולה שה' ברא את העולם ברצונו הטוב, והעולם ראוי ומתאים להגשמת רצונו ית', ואנחנו פועלים בעולם מתוך המגמה האלוקית העליונה הזו. והאמונה הטובה היא האמון בהנהגת ה' את הארץ והדרים עליה ברחמים. ובמזמור שיר ליום השבת אנו מעידים על ביטחוננו בה' ובהנהגתו, כאשר אנו משיגים – מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. כל זה כפי שהוספנו עד כה מדברי חכמים וסופרים על מה שנתבאר בדברי הראשונים.
לפי הבנות אלה, משמעות המילים מנוחת אמת ואמונה, מנוחה שניתנה לנו כאות וכעדות על האמת והאמונה, ואין האמת והאמונה מתארי המנוחה עצמה. אמנם נראה להוסיף מעט בביאור הדברים, כדי שמילות התפילה יהיו מובנות כראוי.
ראשית עלינו להבהיר שהמילה אמונה מורגלת אצלנו, במובן קבלת הנחה מסוימת כאמת, כלשון המודפס בסידורים בנוסח אני מאמין, שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים. אמנם בלשון מקרא אין אמונה מתייחסת לידיעה כלשהי, אלא למישהו. אין מאמינים ש- אלא מאמינים ב-. המאמין סומך את עצמו על הנאמן, כמו שנאמר באברהם, והאמין בה', הוא סמך על הבטחת ה' שייתן לו בנים. וכן בקריעת ים סוף, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ישראל סמכו על הנהגת ה' בידי משה. זהו גם המובן של הפסוק הכתוב במתן תורה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם. רוב התורה שמענו מפי משה, ורק הוא שמעה מפי הגבורה. לכן צריך הקב"ה להופיע פעם אחת לעיני העם כולו, כדי שכולנו נדע להאמין במשה שדבריו הם דברי ה'.
לפי זה צירוף המילים מנוחת אמונה, אינו מתפרש מנוחה המעידה על אמונה, אלא מנוחה שיש בה סמיכות דעת והישענות על ה', על טובו והנהגתו. וכפי שאמרנו, דבר זה הוא ממהות השבת, שהיא עדות על רצונו הטוב של ה' בעולם, ועל עומק מחשבתו וגודל מעשיו בהנהגת העולם. מנוחת אמונה היא, בעצם, מידת הביטחון. על הביטחון אמר רבנו הגר"א, עיקר נתינת תורה לישראל הוא – כדי שישימו ביטחונם בה', והוא – לפי שעיקר הכל הוא הביטחון השלם, והוא כלל כל המצוות.
ואם כנים דברינו בפירוש המילים – מנוחת אמונה, נראה לפרש בדרך דומה גם את הצירוף – מנוחת אמת. האמת איננה רק ידיעות נכונות באיזה תחום שיהיה, אלא מידה ושלימות בנפש. כבר ידוע מה שאמרו חז"ל במדרשם, בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא, שכולו שקרים. מבקשים אנו לידע מהו המקור בנפש האדם לכל השקרים שממלאים את המציאות האנושית, עד שגזרו ואמרו עליו, כולו שקרים. האדם נברא בצלם אלוקים, ומניין מגיעים השקרים לאדם?
ולכאורה, מקור השקרים הוא בשאיפתו של האדם לגדולות, שאיננה יודעת שובעה. השאיפה הזו, במקורה הפנימי היא השאיפה להידבק בעץ החיים, ובגילוי אלוקי. אמנם המציאות בה נמצא האדם מוגבלת וחסומה בכמה מיני גבולות ומחיצות, המונעות את הגישה אל אור פני מלך – חיים. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים. בדרך הזו, השאיפה אל השלימות, מתגלגלת ברצונות ודחפים בענייני העוה"ז, השאיפה שאין לה מנוח, מפילה את האדם לכל השקרים מפני הרוח הגדולה הנושבת ומטלטלת אותו למצוא את דרך עץ החיים.
תיקון מסוים לשקרי האדם יש במנוחת השבת. השבת ומנוחתה מביעים את שמחתו של הקב"ה באדם ובעולם, ויכול האדם למצוא בעצמו בחינה של שביעות רצון ומנוחת הנפש, הממעטים את הצורך בשקרים, שבא תמיד כדי להשיג את מה שעדיין לא השגנו. מנוחת השבת יש בה תיקון אמיתי למציאות האנושית. מנוחת אמת ואמונה.
מקורות:
נוסח תפילת מנחה של שבת, ספר התמיד לרבי ראובן ב"ר חיים מפרובנס רבו של המאירי, מוה"נ ח"ג פמ"ג, רמב"ן שמות כ' ח', ספר החינוך עשה ל"א, תהילים צ"ב ו', נוסח אני מאמין שבסידורים האשכנזים, בראשית ט"ו ו', שמות י"ד ל"א, שם י"ט ט', ביאור הגר"א למשלי כ"ב י"ט, בראשית רבה ח' ה', משלי ט"ז ט"ו, בראשית ג' כ"ד.
