ידידי היקר, הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א, ספרא רבא של מו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, ערך וחיבר קונטרס נפלא בענייני שבת קודש, ופיו יקבנו בשם – לעשות את יום השבת. בחיבור הזה עסק ידידי במהות קדושת השבת בדברים עמוקים, בהירים וחשובים. כמה נאה שתלמידו המובהק של מו"ר זצ"ל, שהרבה מאד לעסוק בשבת ובקדושתה, גם הוא עסוק בבירור ענייני השבת.
תחילת הדברים היא במחשבה הפשוטה והמפורסמת שהשבת היא עדות על בריאת העולם ע"י הקב"ה. הבנה זו כתובה ע"י כמה מרבותינו הראשונים, שהבאנו דבריהם למעלה. אמנם ידידי הנ"ל העמיד כמה שאלות על ההבנה הזו, ועיקרן שהמקראות הדגישו בהדגשה יתירה שהשבת אינה עדות רק על בריאת העולם, אלא על מנוחתו ושביתתו של ה' ביום השביעי, וצריכים אנו להבין מהי העדות, האות והברית במנוחת ה' ביום השביעי, ומה עניין יש בה. זאת מלבד שיש קושי בהבנת לשון וינח, ולשון וינפש, שהוזכר ביחס להשי"ת.
בתחילת דברינו כתבנו לבאר, שמנוחה זו עניינה שביעות רצון ונחת רוח, ומשמעותה שהקב"ה מרוצה מהעולם שברא. לפי זה השבת שלנו איננה עדות רק על עצם בריאת העולם על ידי ה', אלא גם על עולמנו שהוא יפה ומשובח וראוי להיות מעשה ה' ופעולתו. לפי זה השבת מצטרפת לכתוב בתורה במעשה היום השישי, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.
אמנם בחיבור הנ"ל כתב ידידי באופן אחר לגמרי. הוא מביא את הנוסח שקבעו מסדרי התפילה בברכת יוצר של שבת, לא-ל אשר שבת מכל המעשים, ביום השביעי התעלה וישב על כסא כבודו. וביאר הדברים שם, כלומר שפרש מכל עשיה והתייחסות לעולם, והתעלה מירידתו אל בחינת בריאה, ושב אל עצמו וקדושתו. וזה המושג כיסא כבודו, שהוא משל למלך בשר ודם שיושב אל כסאו, ואין צריך יותר מזה כלום.
ובהמשך החיבור הביא את דברי המקובלים, שלמדו מהכתוב, אך את שבתותי תשמורו, שיש שתי בחינות בשבת. וכך ביאר רבנו בחיי את הדברים: כי השבת האחד הוא השבת הגדול והוא זכור, והאחד הוא המקדש שהיא כנסת ישראל בת זוגו של שבת, והוא שמור. ובחיבור הנ"ל נתבאר, שהשבת העליונה היא שבתו של ה', המיוסדת על פרישתו של ה' מהעיסוק בעולם, ועלייתו ושובו אל קדושתו העליונה. והשבת התחתונה היא השמחה בבריאה שברא ה'. ועיי"ש עוד בחיבור הנחמד הזה, איך הרחיב וביאר דברים גדולים בסוגיה זו.
אמנם חייב אני לומר שלדעתי לא כן הדברים, לא בהבנת פשוטה של תורה, ולא בהבנת המקובלים ובסודם של דברים. מעודנו לא שמענו שיש פחיתות כבוד וירידה לכבוד ה' בעיסוקו בבריאה ובהנהגתה. ההיפך הוא הנכון. רצונו של ה' להיטיב הוא מכונה בשם הוי"ה, ובגילוי טובו ית' מתגלה כבודו, שהרי משה רבנו ביקש הראני נא את כבודך, והשיבו לו – אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם הוי"ה לפניך. ומעולם איננו תופסים שיש לקב"ה עולם עליון ונשגב, שבו אין הוא עסוק בנו ובעולמנו.
ומה שאומרים ביום השביעי – התעלה וישב על כיסא כבודו, אין הכוונה שמתעלה הקב"ה ועזב את ענייני העולם והבריאה, אלא עלה וישב על כיסא מלכותו, ומלך על העולם והתכבד בו, שהרי הגיע העולם לשלימותו. ואם עד כה, בששת ימי הבריאה, היה העולם חסר עדיין, עכשיו הושלמה היצירה, וה' מתכבד ושמח בעולם הנברא.
ושתי השבתות שדברו עליהם המקובלים הראשונים, שתיהן עסוקות בשביעות רצונו של ה' מהבריאה. ההבדל ביניהן הוא בשתי בחינות של טוב שגנוז בעולם הנברא. האחת היא עצם מציאותו של עולם ואדם, כדי לתת בפני האדם את הבחירה ואת האפשרות לזכות לנצח נצחים. מהבחינה הזו, גם אם האדם בוחר ברע, עדיין התקיימה תכלית הבריאה בעצם האפשרות שקיבל האדם לזכות בבחירתו הטובה לאור ה' וקדושתו. והשבת העליונה היא מעידה על תוקף רצונו של ה' בקידום העולם ובתיקונו, ובביטחון שהטוב בעולם יצא על כל פנים לפועל. השבת התחתונה שייכת למידת מלכות ה', המולכת ושולטת בעולם, ומקיימת את מערכת היחסים עם בני אדם, בתביעה מהם ובמשפטם. והשבת העליונה שייכת לספירת הבינה, המכילה את התכלית השלימה כפי שהיא מצוירת בעולם העליון, ויש בה את הכח לתקן את העולם ולהתאימו לתכליתו. ובלשונו של רבנו הרמח"ל, השבת התחתונה היא הנהגת המשפט, בבחינת מלך במשפט יעמיד ארץ, ואילו השבת העליונה היא בחינת הנהגת הייחוד, המבטיחה את גילוי הטוב האלוקי ויציאתו לפועל.
ומו"ר הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, היה רגיל לומר שהקדושה המיוחסת לה', אין עניינה פרישה, אלא השפעה וחיבור. והראה כן מפסוקים רבים, בעיקר בספר ישעיהו, שקדושת ה' היא שורש לחיבורו לעם ישראל. ולמשל צירוף המילים קדוש ישראל, שמופיע בישעיהו כמה פעמים, ואם קדושת ה' היא הנשגבות והנבדלות של ה' מעולמנו, מהי משמעות המילים קדוש ישראל? וכך מופיע גם בנוסח יוצר של שבת (בנוסח אשכנז), המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש. וכן לגבי התורה, ברוך הנותן תורה לעמו ישראל בקדושתו. מכל אלו משמע שדווקא מידת קדושתו היא שורש להטבה ולפנייה לעולם.
מקורות:
בראשית א' ל"א, תפילת יוצר של שבת, שמות ל"א י"ג, רבנו בחיי ויקרא י"ט ל', שמות ל"ג י"ח-י"ט, משלי כ"ט ד', ישעיהו מ"ז ד', הוצאת ספר תורה.
