חיפוש

ראש השנה | אוכלים ושותים ושמחים בראש השנה

כתב הטור בהלכות ער"ה – רוחצין ומסתפרין על פי המדרש, א"ר סימון, כתיב – כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופיו של אלוקיה – פירוש מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס. לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ר"ה ולהרבות מנות בר"ה. ומכאן תשובה למתענין בראש השנה. דברי הטור מיוסדים על כך שאין מצוות שמחה בר"ה. ואע"פ שפשטות לשון הרמב"ם מצוות ושמחת בחגך, נוהגת גם בר"ה, שהרי כתב – שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם, אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלווים עליו שנאמר ושמחת בחגך. והמילים 'ושאר ימים טובים כולם' כוללים בוודאי את ר"ה, שהרי בלי ר"ה אין אלא יום טוב אחד שלא נמנה כאן במפורש, חג השבועות. כשיטת הרמב"ם נקט גם במשנ"ב, על מה שנאמר בשו"ע, אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בר"ה, וכתב במשנ"ב, מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב, תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו. אבל הטור נראה שלא נקט כן, וטעמו לכאורה, שהציווי ושמחת בחגך אינו מתייחס אלא למועדים שנקראים בתורה עצמה חג, ואין די במה שר"ה נקרא חג בספר תהילים.

אמנם דעת הטור, לכאורה, שאין מצוות שמחה בר"ה, ולכן כתב שרוחצים ומסתפרים, וגם אוכלים בר"ה, ע"פ המדרש. וגדר הדברים שנתבארו במדרש שאין כאן ציווי של שמחה, אלא יש כאן הנהגת ישראל, המיוסדת על הכרתם וידיעתם את דרכי ה'. ונראה שיש כאן עניין של עומק במהותו של יום ר"ה.

הגמ', בסוגיה העוסקת בזמנים הראויים לגמור את ההלל, מבארת מדוע בר"ה ויוה"כ אין אומרים הלל. ר"ה ויוה"כ, דאיקרו מועד, ואיקדוש בעשיית מלאכה, לימא (שיאמרו בהם הלל), אפשר מלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה? הרמב"ם ביאר את הדברים כדרכו – ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה. אמנם נראה לפרש בדרך אחרת.

ההלל נאמר בימים שבהם הנהגת ה' העליונה, הנהגת הייחוד, מאירה. אלו הימים בהם בחירת ישראל השפיעה על ההיסטוריה, והקב"ה פרץ את גבולות הטבע ואת גבולותיה של מידת המשפט, ופעל בהתאם למגמה הכללית לתיקון עולם.

בדרך כלל פסוקי התנ"ך מתארים את הקב"ה כיושב בשמים. ואתה תשמע השמים מכון שבתך. יושב בשמים ישחק. רוכב שמים בעזרך. אמנם, במזמור הראשון בין מזמורי ההלל נאמר – המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמיים ובארץ. הקב"ה מתואר כאן כל כך גבוה, שהוא מתבונן בשמים מלמעלה למטה. מהי המשמעות של שני המשלים? השמים הם המסגרת שהקב"ה יצר לעולם. והוא מתגלה לנו, בדרך כלל, דרך הגבולות שהוא יצר, חוקי הטבע, חוקי ההיגיון וחוקי ההנהגה האלוקית. החוקים האלה מגדירים בשביל האדם את ההופעה האלוקית בעולם, ולכן הירא את ה', נקרא בלשונם של חז"ל 'ירא שמים'. אבל חשוב שנדע שהגבולות הללו אינם מגבילים אותו בעצמו, ומגמתו להיטיב גבוהה ושלטת יותר מגבולות המציאות המוכרת. גדול מעל שמים חסדך. כי הגדלת על כל שמך אמרתך. וגם כאן, המשפילי לראות בשמים ובארץ.

גם בר"ה ויוה"כ מאירה הנהגת הייחוד. זיכרונם של ישראל לטובה מעבר למה שראוי להם, ומעבר למה שהם זוכים לו על פי מעשיהם. ולכן, מעיקרו של עניין ראויים ר"ה ויוה"כ לאמירת הלל. ומדוע אין אנו אומרים בימים אלה הלל? נראה לומר, שכוונת הגמ' שהתעוררות הנהגת הייחוד בימים אלו, מחכה לעבודתנו. עדיין, ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, ועדיין מלך יושב על כיסא דין. רק עבודת הימים האלה, וביטחונם של ה' בטובו ית', מתוך ידיעתם את ה' ואת מידתו, רק כך אנו זוכים שייעשה לנו נס, ונכתב ונחתם בספר חיים. לומר הלל בימים אלה עצמם, זוהי בחינה של התהללות חוגר כמפתח.

לאמר, האפשרות להסתפר ולרחוץ בערב ר"ה, ולאכול ולשתות ולשמוח, איננה נובעת מקדושת היום עצמו וממצוותיו. גם עזרא הסופר, שמונע את הבכי משבי ציון ביום ר"ה, מוסיף את הטיעון – חדוות ה' היא מעוזכם. המעוז וההצלה מגיעים ממציאותם ודרגתם של ישראל. הם מכירים את ה' ויודעים אותו, ומכח ידיעת ה' הם מכריעים את הכף, וזוכים בדין.

מקורות:

טור או"ח סי' תקפ"א, דברים ד' ז', רמב"ם פ"ו מהלכות שביתת יו"ט הלי"ז, דברים ט"ז י"ד, שו"ע או"ח סי' תקצ"ז סעיף א', משנ"ב שם ס"ק א', תהילים פ"א ד', ערכין י' ע"ב, רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה הל"ו, מלכים א' ח' ל"ט, תהילים ב' ד', דברים ל"ג כ"ו, תהילים ק"ח ה', שם קל"ח ב', שם קי"ג ה', נחמיה פ"ח י'.

להורדה

שיעורים אחרונים:

שבת | מאמר צ"ט – מצוות מעשיות בשבת

חכמים גזרו שלא לקיים בשבת את מצוות שופר, לולב ומגילה. ובגמ' התבאר, שזה מפני החשש שמא יוליכנו ד' אמות ברשות הרבים. והנה אם פורים חל בשבת, אנו קוראים מגילה לפני הפורים, שהרי בלי זה תקנו את האפשרות להקדים קריאת המגילה

קרא עוד »

פרשת שבוע | פרשת האזינו – שירת האזינו ככלל התורה

יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי, כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב. הדימוי של דברי משה בשירת האזינו למטר ולטל, שנותנים חיים לעולם, מתפרש בדברי חז"ל על התורה כולה. כך ביאר רש"י, תורה שנתתי לישראל שהוא חיים לעולם כמטר הזה

קרא עוד »

לקבלת השיעור השבועי אליך למייל:

כלי נגישות

לקבלת השיעור השבועי אליך למייל: