בשבת ראש חודש תקנו לנו נוסח מיוחד לתפילת המוסף, נוסח הכולל את מוסף השבת ואת מוסף ר"ח. אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. הרי שבפתיחת הברכה הזו, שאמורה לעסוק בקדושת השבת ובמעלת ר"ח, הוסיפו כאן קטע המדבר על בחירת ישראל אצל ה', קטע השייך למועדים. והנה המועדים עיקר עניינם הוא בחירת ישראל, ולכן תפילת כל המועדים פותחת בנוסח אתה בחרתנו. אבל עניין זה איננו שייך לשבת ולא לר"ח, ולכן בשניהם אין אנו פותחים בשבח הזה. והדעת מבקשת לידע, מפני מה בשבת ר"ח אנו משתמשים בנוסח ששייך לתפילת המועדים?
ושמעתי ביאור נפלא מידידי היקר, הרה"ג רבי דוד ליכטנשטיין שליט"א ממונסי, ואביא אותו בפני הקוראים, ולאחר מכן אוסיף עוד דיבורים בעניין הנפלא הזה.
הנה כתב הטור בטעם המנהג שנשים אינן עושות מלאכה בר"ח, וז"ל, המועדים נתקנו כנגד אבות, פסח כנגד אברהם דכתיב, לושי ועשי עוגות, ופסח היה, שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב דכתיב, ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים, כנגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא. הרי שהטעם שר"ח איננו מועד גמור, הוא מחמת שחטאו ישראל בעגל. הנשים שלא השתתפו באותו החטא, נוהגות בו מקצת מועד. אמנם כשחל ר"ח בשבת, יש בקדושת השבת כדי לבטל מתוקפו גם את חטא העגל, שהרי יש בשבת שורש לתיקון כל הפגמים, ולכן בשבת אנחנו מתייחסים לר"ח כאל מועד, ומשבחים בו על בחירת ישראל, כבכל המועדים. אלו דברי ידידי הנ"ל, ודפח"ח.
את כוחה של השבת לתקן כל הפגמים, יש לראות בדברי הזוהר, כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת מסטרא אחרא, וכל דינין מתעברין מנה, ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא. וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מנה, ולית שולטנא אחרא בכלהו עלמין. כך יש לראות בדברי הרמב"ן בעניין מוסף שבת, אין במוספי השבת חטאת כשאר כל המוספין, מפני שכנסת ישראל בת זוגו והכל שלום. השבת היא בסוד האהבה והרצון, ואין מקום להזכרת חטא, והכל שלום. ולכן באור השבת חזרו ראשי חדשים להיות מועד ולהעיד על בחירת ישראל.
אמנם נראה להוסיף עומק בדברים הנפלאים האלה. מועדי השנה, עניינם העיקרי הוא בחירת ישראל, והשתלשלות הנהגת ה' בהיסטוריה, יציאת מצרים, מתן תורה, וענני כבוד במסעות המדבר. האירועים האלה משקפים איך ההופעה האלוקית פורצת סדרו של עולם. זוהי הסיבה שהמועדים מייצגים את שלושת האבות, שהם אלו שזכו במעשיהם להניח בעולם בסיס ויסוד להארה האלוקית.
השבטים הם אלה שקבלו את תורת האבות, ותפקידם הוא לסלול מקום במציאות להחיל בו את שם ה'. העניין האחד שהאבות העמידו בעולם, והוא גילוי ייחודו ית', מתפרט לחלקי עם ישראל אצל השבטים, כי המציאות מתאפיינת בריבוי ובגיוון, ותפקידם של ישראל להחיל את האור האחד בעולם המרובה. זהו גם עניינם של ראשי חדשים, אין בהם שום נס, והם מייצגים את המציאות כפי שהיא. השנה האחת, שמסלולה נקבע ע"פ המועדים, מתחלקת לשנים עשר חלקים, חדשי השנה. מעיקר הדברים גם ראשי החדשים אמורים להיות מועדי קודש, שהרי ניתן הכח לשבטים ולישראל לכבוש את החול ולהחיל בו את הקודש. אמנם משחטאו ישראל בעגל, וחזרה אליהם המיתה, ותשש כוחם של ישראל לתקן את המציאות כפי שהיא. מכאן ואילך, התיקון הכללי יחול במציאות רק בעוה"ב. ולכן בטלה קדושת המועדים של ראשי החדשים. אמנם השבת היא מעין עוה"ב, ומשהו מהתיקון השלם של המציאות מאיר בה. השבת הרי מעירה ומאירה לנו את הארת הרצון הראשון שעומד בכל מהלכי הבריאה. במבט הזה, אפשר להתייחס לר"ח כאל מועד, ולומר בו שבח על בחירת ישראל.
ועדיין אין אנו אומרים בתפילה זו אתה בחרתנו. ונראה לבאר טעם הדבר, שהבחירה לעולם אינה שייכת לבנים, כי אם לאבות. ובכמה מקומות מפורש בתורה, שלא זכו ישראל למעלתם, אלא מפני האבות. ככתוב, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב. אנו הבנים, יכולים לזכות לאהבה ולרצון, לרוממות, לקדושה ולקירבה, ולהיקרא בשם הגדול. אבל לא אנו נבחרים, אלא אבותינו, כדברי רש"י עה"פ, זה אלי ואנווהו אלוקי אבי וארוממנהו, לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי.
מקורות:
נוסח תפילת מוסף לשבת ר"ח, טור או"ח סי' תי"ז, בראשית י"ח ו', שם ל"ג י"ז, זוהר ח"ב קל"ה ע"א-ב', רמב"ן במדבר כ"ח ב', דברים ט' ה', שמות ט"ו ב' וברש"י.
