שבת שבין ר"ה ליוהכ"פ, נקראת אצלנו 'שבת שובה', ואנו קוראים בה כהפטרה את נבואת הושע, שובה ישראל עד ה' אלוקיך. עצם קריאת השם הזה לשבת, אין בו כדי להעיד על קשר מהותי בין השבת לתשובה, שהרי כמה שבתות בשנה נקראות על שם הקריאה הנקראת בהם, כמו שבת חזון, שבת זכור, ואולי גם שבת הגדול. אבל נראה שמצאנו בדברי רבותינו על קשר אמיץ וחזק בין שבת לתשובה, וראוי הדבר לפתוח מעט את הנושא הזה.
אמרו חז"ל במדרש, פגש אדה"ר את קין ואמר לו: מה נעשה בדינך? א"ל: עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר: כך גדול כוחה של תשובה! פתח ואמר: מזמור שיר ליום השבת. צורת הדברים במדרש זה, שאדם הראשון עמד על מעלתה של השבת, מתוך ידיעת ערכה של תשובה לפשרה שהשיג קין עם קונו.
הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל, בקונטרס השבת שלו, הציע ביאור לעניין בשתי דרכים. האחת, שהמודעות שהשבת נותנת על שלימות הבריאה האלוקית ומעלתה, מעמידה אותו מול עליבות האדם החוטא והפגם שהוא נותן בבריאה, וזהו מה שמעורר אותו לתשובה. דרך זו אינה מסתברת כלל בהבנת המדרש, שהרי אדם הראשון לפי המדרש מתפעל מכוחה של תשובה לתקן את החטא, ולא מעוצמת התביעה על התשובה.
הוא עצמו מציע דרך שניה בהבנת העניין, שתפיסת הטוב הגנוז בעולם, ושלימות הבריאה הנבראת על ידי ה', מכריחה את אפשרות התיקון של התשובה, שהרי האדם הוא מרכז הבריאה, ויש בידו בחירה לחטוא, ואם הוא חוטא אין כבר ערך לשום דבר במציאות, ועל כרחנו שמחת הבורא בבריאתו מלמדת על אפשרות תיקון ועל כוח התשובה.
אין ספק שדברים אלו הם נכונים. על ההבנה הזו מבוססים דברי חז"ל על התשובה שקדמה לעולם. הרי אפשרות החטא היא מן היסודות של המציאות, והקלקול שבחטא גדול עד מאד, וא"כ עולמנו אין לו ערך כלל, בלי האפשרות לתקן את החטא. ולכן התשובה מוכרחת להיות מוכנה לפני בריאת העולם. ואין ספק שהשבת, שעיקר גדרה הוא שביעות רצונו של ה' מהעולם, מלמדת ומחייבת את כח התשובה. אמנם נראה שבמדרש הזה מדובר על השבת שטמון בה כח התשובה, ולא רק הוכחה והכרח על התשובה וכוחה.
ונראה שמנוחת השבת מעידה על שביעות רצונו של ה' מן העולם, ועל אהבתו של ה' את האדם בכלל ואת ישראל בפרט. אלו דברי נוסח התפילה של מנחה בשבת, מנוחת אהבה ונדבה, וכבר הבאנו כמה פעמים שמנוחה בפסוקים מתפרשת על השגת אהבה, כמו, הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. והשבת מעידה שהעולם כמו שהוא אינו מושחת ומקולקל לגמרי, והחטא אינו פוגם והורס את המציאות, לא של האדם ונפשו, ולא של העולם הכללי. ובשבת ראוי לנו לחיות בתודעה הזו, ולראות את צד הקדושה והתיקון, האור והשלימות שקיימת באדם ובעולם. ואין כמו תודעה זו כדי לעורר את צדדי הטוב שבאדם ולחזקם, ויכולת ההשפעה של החלקים האלה שבאדם גדלה והולכת. מכאן מגיע כח התשובה שבשבת.
מנוחה מתפרשת גם על חזרתו של דבר למקומו השורשי והטבעי, והשבת מעצימה אצל כל אדם את תודעת שייכותו אל הקודש ואל הטוב, ואת קרבתו הפנימית אל רצונו של ה' בעולם. וכתב רבנו הגר"א שכל השביעיים עניינם שהמלכות חוזרת ושבה אל בינה. וביאור הדברים בפשטות, שהשבע רומז על המלכות שהיא התכלית של הכל, וכשמגיע זמן התכלית מתעורר הרצון והמגמה הראשוניים שהיו בראשית המהלך, וזהו עניינה של הבינה, ומכאן מגיעה מנוחת השבת, שהיא חזרת העולם במידה ידועה אל שורשו ואל מקורו העליון, אצל ה' בוראו ומנהיגו. ואין ספק שעניין התשובה שייך לעניין הזה, שהאדם החוטא נקרע מעל מקומו ומקורו האמיתי, והוא מנותק מעצמיותו שלו, והתשובה היא חזרתו אל ה', וגם חזרתו ושיבתו אל עצמותו.
והמזמור עצמו, ששר אדם הראשון על השבת, עסוק בתשובת השאלה על רשע וטוב לו. ותמצית הדברים שהצדיק וטובו שתול בבית ה', נטוע ומושרש היטב, ולכן עתידו מובטח, לעומת הרשע, שצמיחתו היא שטחית וקצרה. והטעם לזה הוא ששורש המציאות הוא ה' וטובו, ולכן הטוב אינו יתום ואחיזתו במציאות איתנה וחזקה. ואילו הרע תלוש מעומק המציאות, וקיומו ארעי.
ומיניה וביה מוכח גם שהחוטא יכול לחזור בתשובה, שהרי אין לרע שבו שורש, ומציאות הבריאה, ומציאות האדם, בעומקם הם טוב גמור, והם מבטאים את הרצון האלוקי הטוב.
מקורות:
הושע י"ד ב', בראשית רבה כ"ב י"ג, תהילים צ"ב כל המזמור, לקט שיחות מוסר א' עמ' ת"י, בראשית רבה א' ד', נוסח מנחה של שבת, רות ג' א', ביאור הגר"א לספד"צ י"א טור א'.
להורדה
