.. היקר לי מאד!
יש בי הרבה נקיפות מצפון על מיעוט התשובות שאני עונה לך. אתה ראוי להרבה יותר יחס רציני. האמת היא שהעדר התשובות שלי אינו נובע מחוסר יחס, אלא מקושי למקד את העולם הרגשי שלי, לשפה השכלית וההגיונית שלך.
עכשיו אני נמצא בנופש עם ישיבת פתחי עולם, וכאן יש לי קצת יותר פנאי נפשי. אנסה לנצל את הזמן לענות לכמה משאלותיך.
באחד ממכתביך שאלת מה הקשר בין תיקון האדם לתיקון העולם.
נראה לי שאין להפריד בין האדם לעולם. האדם בלי העולם הוא ריק לגמרי, ורק בעמדת פועל בעולם יש איזשהו פשר לקיום. היכולת לצאת החוצה מהעצמי אל הסובב אותי, היא הנקודה הראשונה של גאולת האדם.
כבר בגן עדן נצטווה האדם לעובדה ולשמרה.
כשאברהם ציווה אותנו לשמור דרך ד' לעשות צדקה ומשפט, הרי העמיד אותנו אבינו אברהם מול העולם, וציוה אותנו להחיל בו צדקה ומשפט.
מכאן שאין מקום לראות את האדם כמציאות מבודדת, העסוקה בהשלמת עצמה. כל מחיצה שאנו עושים בין האדם לעולמו החיצוני, היא קרע בתוך האדם עצמו, והיא מנוגדת לתפיסה התורנית.
אני מניח שאתה שומע כאן עוד נקודה של התנגדות לחסידות. החסידות, בפרט חב"ד וברסלב (כל אחת מהן בנוסח המיוחד לה), רואה את שלימות האדם בהיותו בעולם פנימי, רווי בתחושת קדושה עליונה. ואילו התפיסה הבאה כאן לידי ביטוי, רואה בחוויית הנבדלות הזו בגידה בייעוד האדם, וחטא ואשמה כלפי העולם שמסביב, הן העולם האנושי והן העולם הכללי.
ממש מנקודה זו, אני פונה לענין הטיפולי שעסקת בו במכתב אחר.
יחד עם זה שאין מקום לתפיסת האדם כייצור מבודד, חשוב מאד שלא לבטל את החרות של האני. הביחד של האדם מתקיים ע"י המרווח שבין שני הצדדים השותפים לקשר. חוויית ההתאחדות השלימה, שלפעמים אנחנו נמשכים אליה, אפשרית רק ע"י בליעת אחד מן הצדדים. לבלוע או להיבלע, שניהם כאחד הן חוויות הרסניות ומסוכנות, ושניהם כאחד מנוגדות לגישה התורנית. התורה מכירה קשר שמכיל מרכיב של כנגדו. כנגדו היינו מולו. הכוונה היא לעמידה של שני אנשים, כל אחד במלוא עצמותו, העומדים זה מול זה ומתקשרים זה עם זה.
הדברים אמורים בבחינת ק"ו ביחסים של רב ותלמיד. רב השולל בעצם נוכחותו את חירותו של התלמיד, בעיני הוא פושע.
יש ערך רב להסברת והבהרת הנקודה הזו מבחינת המציאות הפסיכולוגית שלה. אם החיבור שאתה מדבר עליו יבהיר את הנקודה הזו, וילמד רבנים ותלמידים את חשיבות החירות, הרי זה מפעל חשוב ומבורך.
אסיים את מכתבי זה, בברכת לילה טוב.
בידידות, מאיר.
