וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור. והארץ תיעזב מהם, ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם, והם ירצו את עוונם, יען וביען במשפטי מאסו, ואת חוקותי געלה נפשם. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים, לכלותם להפר בריתי איתם, כי אני ה' אלוקיהם. וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אתם מארץ

כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לד'. כשם שציוותה תורה שבת לאדם, החלה על יום אחד בכל שבוע, כך ציוותה התורה על שבת הארץ, החלה על שנה אחת בכל שבע שנים. שבת האדם חלה מתחילתו של יום ועד סופו, ושבת הארץ חלה על שנה שלימה, הפותחת בא' תשרי, ומסתיימת בכ"ט באלול. עד כאן ההקבלה די

בפרשת בהר אנו מוצאים את מצוות השמיטה והיובל, שמתחברים יחדיו למערכת אחת שלימה. והיו לכם שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה, וקידשתם את שנת החמישים שנה. היובל שונה מן השמיטה, ומוסיף עליה בכמה דינים ומצוות, של שילוח עבדים וגאולת קרקעות, אבל דיני השביתה ממלאכת האדמה שווים לגמרי בשניהם. גם בסוגיות הגמ', למדו את דיני השביתה בשמיטה וביובל אלו מאלו. בהשקפה

היכן נאמרה פרשת בהר? וידבר ה' אל משה בהר סיני. במעמד הר סיני שרתה שכינה על ההר, ולשם עלה משה לדבר עם ה'. כך זה היה לפני מעמד הר סיני, וכך בארבעים יום שמדובר עליהם בסוף פרשת משפטים, עלה אלי ההרה, והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם. כך גם בכל הדיבורים שדיבר משה עם