ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו. וברש"י, מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרויים רהב. ומקור הדברים במדרשי רבותינו, שבקשתו של יוסף משר המשקים שיבקש עבורו מפרעה לשחררו מן הכלא, מנוגדת למידת הביטחון. וצריכים אנו לבאר מדוע בקשה

הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני, ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, וחטאתי לאלוקים. אלו הן הטענות שטען יוסף אל אשת אדוניו כנימוק לסירוב שלו להיענות לבקשתה לשכב עימה. הרמב"ן התקשה בהבנת דברי יוסף. וכי זוהי הסיבה למיאונו? הרי

על המילים צדקה ממני, בדברי יהודה, תרגם אונקלוס, זכאה, מני מעדיא. וכוונתו, שלא היה כאן וויכוח בין יהודה לתמר, אלא חשד בתמר שהרתה לזנונים, והפרה את חובת הייבום שחלה עליה, ולבסוף התברר שלא כן הדברים, ותמר קיימה מצוות ייבום בזה שהרתה ליהודה. אחרי הבירור הזה, תמר היא זכאית, מפני שאיננה  מעוברת לאדם זר, אלא לחמיה, שגם בו מתקיימת מצוות ייבום.