כשיום טוב חל בשבת, אנו מתפללים תפילת חג, ומזכירים בתוכה את השבת. הדבר הזה צריך ביאור, שהרי אין ספק שקדושת השבת גבוהה מקדושת החגים, ומדוע שתפילת השבת תתבטל מפני החג. שמעתי בעניין זה מגיסי הרה"ג ר' צבי יהודה וולך שליט"א, שנוסח ברכת אתה בחרתנו איננו עסוק באופן מסוים בקדושת החג, אלא בבחירת ישראל ובזכייה שזכינו במועדים. הנוסח הזה מתאים לשבת

  אמרו במשנה, ביו"ט הראשון של חג קורין בפרשת המועדות של תורת כהנים. ביו"ט ראשון של סוכות קוראים בתורה בפרשת המועדות שבפרשת אמור. הטעם בקריאה זו הוא ברור, שהרי פרשה זו היא היחידה בתורה העסוקה בכל המועדות כולם. אנו קוראים קריאה זו גם ביום השני של חג הפסח. בשני הזמנים אנו פותחים את הקריאה בפרשת שור או כשב או עז,

  חלק מרכזי בסדר הסליחות שלנו, הוא אמירת י"ג מידות של רחמים. מקורן של המידות, ומקור כוחן לכפר על חטאים, הוא בפ' כי תשא, ובכפרת חטא העגל. משה עסוק שם בלכפר על העגל, ולהחזיר את השכינה לישראל. הוא בוחר בדרך מיוחדת כדי לגרום לתפילתו להתקבל. הודיעני נא את דרכך, ואדעך, למען אמצא חן בעיניך. משה מבקש מה' שיודיע לו את

במטבע של תפילה וברכת המזון תקנו להזכיר את הרגלים בתפילת יעלה ויבוא, שתוכנה הוא התפילה להיזכר לפני ה' לטובה. כך אנו מזכירים את ג' הרגלים, ר"ה ויוה"כ, וראשי חדשים. יש מקום להבין את הדברים בכך, שכל המועדים הללו, נקבעו לכבוד תקופות השנה והחיים, ואנו עומדים בהם עם המבט לזמן העתיד, ומעוניינים להפיק רצון מה', כדי לקבל ברכה וזיכרון טוב לתקופה

בספר מעשה רב נאמר בשם הגר"א, על מצה בימי הפסח: שבעת ימים תאכל מצות, כל שבעה מצוה, ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה, אעפ"כ מצוה מדאורייתא הוא. דברים אלו זקוקים לביאור, מהו גדר מצווה מן התורה, שהיא רשות, ונאמרו כמה דרכים לבארם. המשנ"ב נקט שכוונתו שיש מצווה לכתחילה לאכול מצה

לשמיעה 

כנגד ארבעה בנים דברה תורה. בעל ההגדה, בתחילת ההגדה, מדבר על יסודות סיפור יציאת מצרים. בתוך הדברים הוא פותח ארבע פרשיות, העסוקות בסיפור יציאת מצרים, ודורש אותן על ארבעה סוגי בנים, שמתאים לספר לכל אחד בדרך אחרת. כנראה כוונתו להדריך את האב, להתאים את הסיפור למצבו של הבן. כמו שנאמר במשנה, לפי דעתו של בן, אביו מלמדו. הקושי המתעורר בקריאה