שאלה:
שלום הרב, אני פונה לרב כדי לקבל את דעתו, אם אפשר, בענין הבא.
ראובן הוא אדם שמתמודד עם נסיון קצת מורכב, הוא מתאוה מאד לעשות מעשה מסוים שמצד עצמו אינו אסור מבחינה הלכתית, אך באופן קבוע זה גורר אחריו מעשה שהוא ודאי אסור מבחינה הלכתית. עם זאת הוא יודע בודאות שאת המעשה האסור הוא אינו רוצה כלל למרות שהוא נהנה ממנו.
ראובן הוא ג"כ אדם שמבין את המשמעות של עמידה בנסיון והוא פועל בשביל זה בדרך כלל. אך במקרה שלנו הוא אינו מנסה כלל לעמוד בנסיון כיון שלדעתו אין כאן עמידה מול היצה"ר משום שכאמור הוא רוצה את המעשה שאינו אסור מבחינה הלכתית ורק שזה גורר – ברוב המקרים – מעשה שהוא ודאי אסור. וטענתו היא שמדוע לו להפסיד את המעשה שאינו אסור שאליו הוא כ"כ מתאוה.
כלפיו טוען שמעון שזה גופא עצת היצר – להציג מצג שוא עד כדי כך שהאדם משוכנע שאל המעשה האסור הוא ודאי לא מתאוה בעוד שהאמת היא בדיוק הפוכה, אלא שהיצר מעביר אותו דרך מעשה שהוא אינו אסור בכדי שהוא יבא לחשוב בדיוק את מה שראובן טוען ובכך הוא יפול שוב ושוב באותו מעשה אסור.
שאלתי היא מי מהם צודק, ואם אכן טענת ראובן צודקת – שהיצר אינו מתוחכם עד כדי כך, האם זה אכן פוטר אותו מהתמודדות. תודה רבה רבה.
תשובה:
שלום וברכה!
אני שמח בשאלה הזו, כי היא נוגעת בכמה עניינים חשובים.
א. אינני מבין מניין מחליט שמעון שראובן איננו אומר אמת. אני מקבל את דברי האדם שפונה אלי, כנקודת מוצא עקרונית.
ממילא נכון הדבר שהרצון של ראובן איננו רצון שלילי אלא חיובי, ובכל זאת על ראובן להתגבר על רצונו החיובי.
ב. אני לא אכנס לדיון, האם מה שמותר 'הלכתית' זהו העיקרון הקובע, ואני רוצה להניח שהשימוש במילה 'הלכתית' כאן הוא לאו דוקא, אלא הכוונה חיובי לגמרי.
ג. ראובן צריך להבין, וזוהי נקודה לא קלה לתפיסה, שהרבה רצונות חיוביים נידונים להיגנז, משום שהם גורמים מכשול.
ד. הרעיון של הביקורת הנכונה על החיים אינו להוציא רצונות רעים, אלא להיות מכוון על המטרה. ההשלכות המציאותיות של מעשים הם חלק מרכזי של הנידון.
ה. אני מבין שראובן צריך לחשוב עם עצמו, כיצד הוא מפצה את עצמו, על וויתור של משהו טוב שהוא רוצה, ובצדק. עצם המחשבה הזו תאפשר לו להתקדם יותר.
לבסוף, אני מעריץ את ראובן על מחשבתו הכנה עם עצמו. אנשים כאלה, יש להם סיכוי טוב להצליח.
