וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת, על משה ועל אהרן לאמר, אתם המיתם את עם ה'. דבר זה היה יום אחרי שנבלעו קרח, דתן ואבירם ומשפחתם, ונשרפו מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת. שני האירועים האלה היו מבחן לאמינותו של משה. קרח ועדתו ערערו על הנאמנות של משה, ומשה ביקש מה' שיעיד לכל כי משה אמת ותורתו אמת. כך מפורש לגבי הקטורת,

הגמ' במסכת נדרים, בסוגיית ביקור חולים אומרת כך: רמז לביקור חולים מן התורה מנין, שנא' אם כמות האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן, ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים, לא ד' שלחני לזה. את המילים פקודת כל האדם דורשים כאן במובן של ביקור, בעוד שבפשוטו של הפסוק

בפרשת קרח, משה רבנו מעמיד את אמינותו למבחן אלוקי. בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ד' שלחני. ואם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה, ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'.

והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח, והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים עליכם. יש כאן מבחן נוסף לבחירת אהרן ולקדושת הכהונה, האיש הנבחר מטהו יפרח. ואכן, ויהי ממחרת, ויבא משה אל אהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמל שקדים. הקושי הוא, שבמבחן הזה הועמדו שנים עשר מטות כנגד שנים עשר