ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצות ה'. משמעות הדברים בפשוטם, שנצטווינו לעשות ציצית לבגד, ולהוסיף על הציצית פתיל תכלת, ושניהם ביחד יהיו בעבורנו הציצית. ציצית היא חוטים היוצאים מן הבגד, כמו שכתב רש"י, ציצית – על שם הפתילים התלויים בה, כמו, וייקחני בציצית ראשי, ואלו

מעשה המרגלים מופיע בתורה פעמיים. בפ' שלח, ובפ' דברים, בתוכחתו של משה רבנו. אנו מוצאים הבדלים בין שני הסיפורים, שהם, כמובן, תוצאה מההבדל במגמות של הסיפורים. כאן התורה מספרת את הסיפור כהווייתו, ואילו בדברים המטרה העיקרית היא המוסר לישראל. ההבדל הראשון הוא, שבדברים מתחיל הסיפור ברצונו של העם. ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. ואילו בשלח, לא מוזכרת בקשת

אנו מכירים את י"ג מידות של רחמים מפרשת כי תשא, בקשר עם חטא העגל. חז"ל לימדו אותנו להשתמש בהם כדי לעורר רחמים בימי הדין והרחמים, ובהזדמנויות אחרות. גם בפרשת שלח, בנוגע לחטא המרגלים, מזכיר משה את מידותיו של הקב"ה, כדי לבקש סליחה על החטא, אלא שהמידות שהוא מזכיר, אינם י"ג, וחסרות בהן כמה מהמידות שנזכרות בפרשת כי תשא. הרמב"ן בפירושו

פרשת שלח – שעירי עבודה זרה – פשט והלכה בתורת הרמב"ן  וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה, אשר דבר ה' אל משה. את כל אשר ציווה ה' אליכם ביד משה, מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם. והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה', ומנחתו ונסכו כמשפט, ושעיר עזים