כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו. למדנו בגמ', שהמילים ולא תשים דמים בביתך, אינם בבחינת טעם בלבד, אלא יש כאן לאו, כמבואר, מנין שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, ת"ל, לא תשים דמים בביתך. למדנו שכל סכנה אסורה משום ולא תשים דמים בביתך.
ואמרו, גגך למיעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכן, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, אינו נקרא בית, ופטור מן המעקה. וכן מיעטו בית שאין בו גובה עשרה, והכוונה, לשיעור החלל שבתוך הבית. והקשה החזו"א, מדוע באופנים אלה אין איסור להניח סכנה. ואפשר היה להבין, שהאופנים האלה התמעטו ממצוות מעקה, שנאמרה במסוים על בית, והם תלויים בגדרי בית, ועדיין הם אסורים משום לא תשים דמים. אמנם החזו"א הבין מפשטות הסוגיות, שיש כאן פטור ממעקה, ואין עוברים גם על הלאו. וכתב, ונראה, דכל גג אינו בכלל המכשולות, שאין היזיקו מצוי כל כך, שהעומד על הגג זכור בטבעו להיזהר, וגם הוא מנהגו של עולם. וכמו שמותר לעלות באילן, ומותר לעלות (כדי) לבנות הגגין והעליות בלא מעקה סביביו. אלא שבגג בית דירה חידשה תורה מצוות מעקה, וזה עניין מחודש. וכמה קשה להפריד העשה והלאו שנאמרו יחדיו, ונראים כעניין אחד מצטרף.
והרמב"ם בסה"מ כתב, שציוונו להסיר המכשולות והסכנות מכל מושבותינו, וזה שנבנה כותל סביב הגג וסביב הבורות והשיחין והדומה להם, כדי שלא יפול המסתכן מהם או בהם, וכן כל המקומות המסוכנין והרעועים, כולם יבנו על סדר שיסור הרעוע והסכנה, והוא אמרו, ועשית מעקה לגגך. ומבואר שמצות עשה של מעקה אינה מצווה פרטית, מיוחדת לבניין מעקה, אלא היא מתייחסת לכל סכנה. וכך פסק גם בהלכות, אחד הגג, ואחד כל דבר שיש בו סכנה, וראוי שיכשל בה אדם וימות. ובהמשך, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנא', השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים. ואע"פ שהביא גם פסוק נוסף, נראה שהעשה שעליו הוא מדבר הוא עשה דמעקה, כמו שפתח דבריו במצוות מעקה. ולא הביא הפסוק הזה אלא ללמד שצריכים שמירה מרובה בעניין נפשות. אבל בעיקר, סובר הרמב"ם שעשה דמעקה הוא מצווה לתקן כל סכנה. ומי שיש בביתו כלב רע, ומסלקו, או עושה זמם בפיו, מקיים עשה דמעקה. ובית, גג ומעקה, הם בגדר דוגמה. וכמו בפ', ולפני עיוור לא תתן מכשול, שעיוור לאו דווקא, ומפורש, שהמכשיל את חברו בעצה שאינה הוגנת עובר בלפני עיוור. ובהכרח עיוור שנזכר בפסוק הוא משל. וכך כתב גם החינוך, להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו, ובכלל מצוה זו לבנות ולתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו, וזה שהזכיר הכ' לגגך, דיבר הכתוב בהווה.
ונראה שהתורה לא נתנה גדר בענייני סכנה, וכל מעשה שהאדם עושה, חייב לשמור עצמו, והתורה נתנה ביד האדם את האחריות לפעול בזהירות. ולא נאסר לעלות לגג, וללכת במקומות מסוכנים, וסמכה תורה מן הסתם על שיקול דעתו של אדם בדרכי הזהירות בכל מצב. ומצוות מעקה ואיסור לא תשים דמים, עניינם שהבונה בית, ומתקן מושב בני אדם, לא יניח בו מציאות של סכנה. וגדר העניין, כיון שבני אדם גרים שם בקביעות וכל סיכון הוא בבחינת סיכון קבע. ולא התירה לסמוך על המשתמשים שיזהרו. ולכן, המניח כלב רע בתוך ביתו עובר בלא תשים דמים, והמבטלו מקיים מצוות מעקה. וזהו הלשון שהרמב"ם נקט בסה"מ, מכל מושבותינו, והחינוך נקט, משכנותינו. אבל בית שאין בו שיעור הראוי למגורים, אינו בכלל מקום שבני אדם נמצאים בו, ואין חובה לעשות בו מעקה, ואין עוברים על הלאו, משום שאין כאן הנחת סכנה קבועה במקום שבני אדם דרים בו. ומי שדר בו נתפס כנכנס באופן פרטי למקום סכנה, וחייב להיזהר.
ובתי כנסיות ובתי מדרשות, שאין גרים שם, לא החשיבו זאת לסכנה קבועה. וכן מה שאמרו, כי יפול הנופל ממנו, ממנו ולא בתוכו, כיצד היתה רה"ר גבוהה ממנו עשרה טפחים, ונפל מתוכה לתוכו פטור, נראה שהטעם הוא שרה"ר הוא מקום הילוך, ולא מקום מגורים. והרמב"ם בעניין בור כתב, כדי שלא יפול המסתכן מהם או בהם. ולכאורה כוונתו להפקיע מלימוד הדרשה ממנו ולא בתוכו, כפשוטה. וכשהבור בחצר הבית, חייב למנוע גם נפילה לתוכו.
ולעניין ברכה, אין מברכים כי אם על מעקה, כצורתו. והטעם לכאורה, שלשון הברכות נתקן על לשון תורה, וקשה להעמיד ברכה בלשון משל ודוגמה, אע"פ שהתורה עצמה מתפרשת כך, כאמור.
מקורות:
דברים כ"ב ח', ב"ק ט"ו ע"ב, חולין קל"ו ע"א, סוכה ג' ע"א, ב"ק נ"א ע"א, חזו"א חו"מ ליקוטים סי' י"ח ס"ק א', סה"מ עשה קפ"ד, רמב"ם פי"א מהל' רוצח הל"ד, ויקרא י"ט י"ד, ס' החינוך מצ' תקמ"ו, ב"ק נ"א ע"א, ועיין בס' דברי אליהו להגר"א מישקובסקי, סוכה ס' ד'.
The Mitzvah of Enclosing Your Roof with a Fence
"When you build a new house, you shall make a fence for your roof, so that you do not bring bloodguilt on your house if anyone should fall from it." We learned in the Gemorah that the words "so that you do not bring bloodguilt on your house" don't simply signify the rationale behind the commandment, but rather serve as a paradigm for any form of danger: "How do we know one cannot raise an evil dog in his home, or place a shaky ladder against one of his walls. The verse teaches, you shall not bring bloodguilt on your home." We have thus learned that all dangers are prescribed because of this prohibition.
And Chazal taught, "your fence, to the exclusion of those in synagogues or houses of learning." And likewise, "a home whose dimensions are fewer than 4 by 4 cubits, is not considered a home, and is exempt from the placement of a fence." Likewise, a home smaller than 10 handbreadths in height is exempt from the placement of a fence, the connotation being the space within the home itself, from floor to ceiling.
The Chazon Ish asked about this seeming paradox, "Why is a person not forbidden to place a danger in his home in the above contexts?" One could understand that the above circumstances are exempt from a fence because the commandment applies strictly to a home, and the parameters are circumscribed by the definition or delineations of a home. That said, the natural corollary would be that not having a fence in a synagogue, or a Beit Midrash would still be a violation of the commandment not to place "bloodguilt within your home." That notwithstanding, the Chazon Ish understood that a synagogue is entirely exempt from a fence, and that there is no prohibition not to place one around a synagogue: "It would seem," he wrote, "that not every roof is considered inherently dangerous, for a person who stands on a roof will by his very nature exercise caution, and it in of itself is a commonly accepted practice. The same way one is allowed to climb on a tree, one is allowed to scale an elevated surface to build a roof, without having a fence around him. That notwithstanding, vis a vis the roof of a home, the Torah introduced the novel idea that one should enclose it with a fence." At the same time, one has to admit that it seems far-reaching to sever the intuitive link between the positive and negative commandment, that were shared in the very same breath, and which are seemingly one and the same.
The Rambam, extrapolated on the matter in his magnum opus, "The Book of Mitzvot:" "We have been commanded to remove obstacles and dangers from every one of our dwelling places, and when one builds a wall around a fence, or a hole or a pit, so as to prevent another from falling down – as is the case for any place that poses a danger, or is hazardous – thus one has fulfilled the commandment, "you shall make a fence for your roof." It is thus elucidated that the positive commandment is not exclusively reserved for fences per se, but rather, all dangers. And as such, the Rambam ruled in the Mishneh Torah, "(It applies equally) to roofs and anything that poses a danger, and that could cause a person to stumble and die." The Rambam continues, "And likewise for any life-threatening obstacle, there's a positive commandment to remove it, protect one's self from it, and cautiously avoid it, as it states, 'Guard and protect yourself,' and were one to not remove the obstacles that endanger others, he has violated a positive commandment, and violated the negative commandment, "Do not bring bloodguilt." Even though the Rambam quoted another verse, it would seem that the positive commandment the Rambam is referring to is that of enclosing one's home with a fence, given the parallelism between the description here and how the Rambam describes the commandment in his "Book of Mitzvot." One can therefore infer that the above verse, "Guard and protect yourself," was quoted for the sole purpose of accentuating that one needs to exercise the greatest caution with matters of life and death. But even more so, the Rambam avers that the commandment of building a fence is essentially to remove any danger before us. And thus, one who possesses a violent dog, and removes it, or muzzles it, has fulfilled the mitzvah of "building a fence." A home, roof, and fence, are thus, only examples. Like "not placing a stumbling block before a blind person" doesn’t strictly refer to a blind person and is a parable for any form of misleading another. The Chinuch also wrote in kind, "We need to remove obstacles and maladies from all of our quarters, and subsumed within this mitzvah is the imperative to build and repair every wall and fence which is on the verge of falling, and as for the verse's mention of a 'fence' alone the reference is to what typically could constitute an impediment to the public welfare."
It would seem, then, that the Torah did not define the parameters of what constitutes a danger, from which we can induce that a person needs to guard himself in the face of any prospective danger, and exercise caution. One, as such, is allowed to go onto the roof, and pass through dangerous places, the Torah trusting a person's discretion, and judgment. The principle, thus, specially reserved for one's home environ, and milieu, is that given that a person is in his comfort zone, he is less inclined to exercise caution. Therefore, one who places a malicious dog in his home has essentially placed bloodguilt in his home, and has likewise failed to place a fence in his home where it is needed most. In turn, one can explain the contrast between the two, not that the threshold for a place being called a home have not been met, but rather that in certain places which are not fit for regular usage, like a Beit Knesset, or Beit Midrash, or a smaller than average home, a person is expected to exercise caution and not be lulled into complacency. A person, as a private individual is allowed to go onto the roof of a synagogue, but given that normatively the place isn't adapted for regular usage, it behooves the person to be extra cautious when he acts in a way other than common usage.
The Rambam therefore teaches that one has to prevent a person from falling into a pit, or because of a pit – in its metaphorical sense – in so far as it's in a private domain that could endanger another, in contradistinction to a danger in one's confines that borders a public passageway from which people are not wont to fall into one's private property.
As for the blessing, though, one only recites a blessing on an actual fence, the reason being that presumably the blessing needs to conform with the actual denotation of the Torah. A blessing needs to be attached to a tangible, purposeful action, and not something that serves as an allegory for ensuring the public welfare, which is the Torah's true intent.
