בחג השבועות יש שני סדרי קרבנות. האחד, המופיע בפ' פנחס, הוא הסדר הקבוע של קרבנות מוסף לכל מועד. והשני, המופיע בפרשת המועדות, שייך ומצטרף לשתי הלחם, ביכורי קציר חיטים. המוספים הכתובים בפ' פנחס, שייכים לסדר כללי של חובת ישראל בכבוד ה', ככתוב בתחילת הדברים שם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואילו הקרבנות הכתובים בפ' אמור,

תחילת דיבורו של אלוקי עולם אל ישראל באותו מעמד מופלא, היה: אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. פסוק זה התפרש בדברי הרמב"ם למצוות עשה של אמונה במציאות ה'. היא הציווי אשר ציוונו בהאמנת האלוהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה, הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו, אנכי ה' אלוקיך. וכן בתחילת ס' משנה תורה, יסוד היסודות ועמוד

  חג השבועות – שבע שבתות- סוד החמישים חג השבועות חל ביום חמישים לעומר. אנו סופרים שבעה שבועות, שהם ארבעים ותשעה ימים, ויום החמישים קדוש בקדושת חג השבועות. המבנה הזה, של ספירת שבעה שבועות, וקידוש החמישים, מבוסס על אותו עיקרון שמצאנו בספירת היובל. גם שם נאמר, וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים,

עשרת הדיברות ומתן תורה

ביאור עניינו של חג השבועות

שתי דרכים בקיום דברי התורה.

במטבע של תפילה וברכת המזון תקנו להזכיר את הרגלים בתפילת יעלה ויבוא, שתוכנה הוא התפילה להיזכר לפני ה' לטובה. כך אנו מזכירים את ג' הרגלים, ר"ה ויוה"כ, וראשי חדשים. יש מקום להבין את הדברים בכך, שכל המועדים הללו, נקבעו לכבוד תקופות השנה והחיים, ואנו עומדים בהם עם המבט לזמן העתיד, ומעוניינים להפיק רצון מה', כדי לקבל ברכה וזיכרון טוב לתקופה